הישראלים אומרים שאינם רוצים את התפקיד. מדינות ערב מתנגדות. מחמוד עבאס עשוי להתנדב, אבל הפלשתינים לא ירצו אותו. אז מי ישלוט ברצועת עזה ביום שאחרי? ממשל ביידן דוחף את הרעיון של "רשות פלשתינית", שממשלת ישראל ורבים מן הפלשתינים מתנגדים לו, אך פקידיו אומרים שזה הפתרון הטוב ביותר – ואולי היחיד, מדווח וושינגטון פוסט.
"אין לנו אשליות שזה יהיה קל. בטוח שיהיו אי-הסכמות לאורך הדרך", אמר אנתוני בלינקן בביקורו בישראל בשבוע שעבר. "אבל החלופה – עוד התקפות טרור, עוד אלימות, עוד סבל של חפים מפשע – אינה מקובלת עלינו". ישראל הצהירה שוב ושוב שתהרוס את חמאס, אך לאחר 15 שנות שלטון ברצועה – הארגון ותומכיו נטועים עמוק בכל רבדי החברה, כולל במוסדות הצדקה, המסגדים, קבוצות הספורט, בתי הכלא, הרשויות המקומיות וארגוני הנוער.
חמאס מנהל את הכלכלה, הבריאות, המים, החשמל, הסחר והתשתיות. הוא מפעיל את שירותי הביטחון ברצועה – לא רק את המחבלים, אלא גם את שוטרי התנועה. הארגון עדיין זוכה לאהדה רבה בציבור, הזוקף לזכותו את העובדה שהסוגיה הפלשתינית שבה לעמוד על סדר היום. אפילו ההפוגה בת השבוע זיכתה אותו בתמיכה מצד משפחותיהם של האסירים המשוחררים. הממשל האמריקני מאשים את חמאס בסבלם הקשה של העזתים, אך גם בו מודים שהתגובה הישראלית הקשה עוררה זעם בקרב הפלשתינים ודוחפת את חלקם לזרועות חמאס.
ישראל אומרת שאינה מעוניינת לשוב ולכבוש את עזה, אך מדגישה שתעמוד על סידורי ביטחון ובכלל זה שטח מת לאורך הגבול ויד חופשית לפעילות של צה"ל ברצועה לפחות בשלב הביניים. ממשל ביידן מתנגד לכל מגבלה על האופן בו יכולים העזתים להשתמש באדמותיהם, ורוצה מאוד שצה"ל ימסור את האחריות הביטחונית – אולי לכוח שלום של מדינות ערב. אלא שהתכנון לעתיד מסתבך בשל אירועי ההווה.
השאלה מי יהיה אחראי על החוק והסדר ברצועה לאחר המלחמה היא מסובכת מאוד. ישראל אומרת שהיא מודעת לצורך לתכנן מענה, אך לא מספקת הצעות ודומה שהיא רוצה שאחרים יחליטו. מי שישלוט ברצועה יצטרך למצוא דרך לפירוק הנשק מידי התושבים, והרש"פ תצטרך להשתנות כדי לקבל את התפקיד משום שכרגע היא לא יכולה לנהל אפילו את עצמה – אומר דניס רוס, מוותיקי הממשל בתחום המזרח התיכון.
ישראל אינה רוצה כוח של האו"ם משום שאינה סומכת על הארגון, ומדינות ערב מאוד לא מתלהבות לשלוח חיילים משלהן בשל החשש שיצטרכו לפעול בכוח נגד הפלשתינים. מבחינת ממשל ביידן, העצמתה של הרש"פ ובסופו של דבר הקמת מדינה פלשתינית, הן הדרך לשכנע את מדינות ערב ליטול חלק בדיונים על תקופת המעבר ואולי גם להשתתף בה.
הרש"פ עשתה מעט מאוד לסייע לפלשתינים בשנים האחרונות, מציין הפוסט. אבו מאזן בן ה-88 העייף, בשנה ב-18 של מה שאמורה הייתה להיות קדנציה בת ארבע שנים, רחוק מלעורר את הדמיון, אך עדיין בריא יחסית למרות היותו מעשן כבד. אמינותה של הרשות בקרב תושביה נפגעה קשות בשל התפקיד הביטחוני שהיא ממלאת ביהודה ושומרון, היא מושחתת ונעדרת תמיכה – אבל עשויה להיות הפתרון הפחות-גרוע לגבי עזה.