מובן שלתושבי עזה לא הייתה כל זכות להתבטא ולהחליט בנוגע למתקפה, מעיר הטיימס, וחלקם מתלוננים שהם משלמים את המחיר – למרות שהתבטאויות נגד חמאס הן מסוכנות מאוד. "מדוע הם מתחבאים בין האנשים? למה הם לא הולכים לגיהנום ומתחבאים שם?", אמר תושב בלתי מזוהה לרשת אל-ג'זירה.
אולם, קשה להעריך מהו היקפה של ביקורת שכזאת והיא מחווירה ליד הזעם הפלשתיני נגד ישראל. "למרות הכל, חמאס הוא כעת המנהיג הבלתי-מעורער של הלאומנות הפלשתינית. כעת הקלפים מצויים בידיו", אומר עבד אל-ג'וואד חמאייל, מרצה באוניברסיטת ביר זית שבשומרון. הוא מסביר, כי המתקפה הדרמטית ולאחר מכן שחרורם של 240 אסירים תמורת חטופים, גרמו לכך שחמאס מאפיל על הרשות הפלשתינית.
בעוד חמאס מוגדר כארגון טרור בידי ארה"ב ומדינות נוספות, הרש"פ מכירה בזכותה של ישראל להתקיים ויש לה סמכויות מוגבלות בחלקים של יהודה ושומרון. אבל הביקורת עליה הולכת וגוברת מצד פלשתינים, הרואים בה גוף מושחת, בלתי דמוקרטי ופשרני, משום שכוחות הביטחון שלה ממשיכים לשתף פעולה עם ישראל במעצר מחבלים.
בקרב פרשנים במערב מתחילים להישמע קולות לפיהם ישראל והמערב מיהרו מדי להניח שישראל אכן יכולה להשמיד את חמאס. חודש לאחר פרוץ המלחמה פרסם ג'ון אלתרמן, מבכירי המרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים בוושינגטון, מאמר שכותרתו "ישראל עלולה להפסיד". הוא הסביר, כי אין סיכוי שחמאס ישמיד את ישראל, אך המלחמה עלולה לשרת את מטרותיו ארוכות הטווח בכך שתעביר את התמיכה מהרש"פ אליו – מה שיגביר את בידודה של ישראל במזרח התיכון ויסבך את יחסיה עם ארה"ב ואירופה. תוצאה זו עודנה אפשרית, אמר אלתרמן לטיימס בשבוע שעבר. בעיני חמאס, "זהו הצעד הנחוץ הראשון כדי לכרסם בעוצמה שישראל שואבת מהשתלבותה באזור ובעולם".
עוד מזכיר הטיימס, כי ישראל נכשלה מספר פעמים בנסיונותיה להשמיד את אויביה: את אש"ף במלחמת שלום הגליל, את חיזבאללה במלחמת לבנון השנייה ואת חמאס עצמו בסבבים הקודמים. גם כאשר ישראל הצליחה לחסל כמעט את כל בכירי חמאס בעזה, קמו להם יורשים והארגון אף הפך לחזק יותר מאשר אי-פעם.