עורכי דינו של בנימין נתניהו אמרו לבית המשפט המחוזי בירושלים, כי אינו עומד לרשותם בשל המלחמה נגד חמאס – אבל אקונומיסט תוהה: האם נתניהו באמת מוביל את המאמץ המלחמתי של ישראל? פקידים בישראל טוענים שאת ההחלטות מקבלים יואב גלנט, בני גנץ וגדי איזנקוט, ושנתניהו למעשה מבודד בקבינט המלחמה. גלנט לא ממש אוהב את נתניהו מאז שהלה ניסה להדיח אותו, ואילו גנץ – המוביל בפער גדול בסקרים – מדאיג את נתניהו.
שלושת הגנרלים בקבינט המלחמה (שני רבי-אלופים ואלוף אחד) מקורבים הרבה יותר מאשר נתניהו לגנרלים המכהנים, ושעליהם ניסה נתניהו להפיל את האחריות למחדל 7 באוקטובר. לדברי אקונומיסט, לנתניהו היה חלק שולי בהחלטה על מועד הכניסה הקרקעית לרצועה, כמו גם בהחלטה על ההפוגה בת השבוע.
במקביל, נתניהו לכוד בתוך קואליציה קיצונית. מפלגות המרכז סירבו להיכנס לממשלה תחת נאשם בשחיתות, וכעת הוא נתון לחסדיהן של מפלגות ימין קיצוניות וחרדיות, שגורלו הפוליטי נתון בידיהן. כתוצאה מכך, יש לנתניהו מעט מאוד כוח בנושא התקציב, הנשלט בידי המפלגות הדתיות. הוא גם לא יכול לבלום מהלכים ימניים אחרים, כמו החלוקה הסיטונאית של נשק בידי איתמר בן-גביר.
השיתוק הפוליטי של נתניהו מוביל לכך שהוא אינו יכול לתכנן את עתידה של הרצועה לאחר המלחמה. האגף הקיצוני בממשלתו רוצה שצה"ל יישאר בה באופן קבוע, אבל ארה"ב רוצה שישראל ותאפשר לרשות פלשתינית משודרגת ליטול את השליטה. תחת הלחץ של שותפיו הקיצוניים, נאלץ נתניהו להטיל וטו על שיתוף פעולה עם הרש"פ.
נתניהו חשף את חולשתו בחוסר יכולתו להיפטר מן השרים הזוטרים המשמיעים הערות מזיקות ומתסיסות: קריאתה של גילה גמליאל ליישב את העזתים במצרים, דבריו של עמיחי אליהו על הטלת פצצת אטום על הרצועה. בתוך הליכוד נראים סימני התמרדות, כאשר גלנט וניר ברקת נמנים על המועמדים האפשריים לראשות המפלגה. אבל נתניהו עודנו שולט בה ויהיה קשה להזיז אותו, סבור אקונומיסט.
העיתון מזכיר, כי יש שתי דרכים להחליף את ראש ממשלת ישראל. האחת היא אי-אמון קונסטרוקטיבי, בו יש רוב לממשלה חילופית; ייתכן שיהיה רוב נגד נתניהו, אך הכנסת המפולגת תתקשה להסכים על מחליפו. השנייה והסבירה יותר היא בחירות מהירות עם תום המלחמה. במקרה כזה, ילכו ישראל לקלפיות באמצע 2024 בפעם השישית בתוך שש שנים, ושוב הנושא המרכזי יהיה הישרדותו הפוליטית של נתניהו.