השבוע הראשון של המלחמה היה המסוכן ביותר, משחזר הטיימס. חששו הגדול ביותר של ביידן היה מפני התרחבותה, בדמות מתקפות נוספות של שלוחי אירן על ישראל, או מהלומה מקדימה של ישראל על שלוחים אלה. מיד לאחר המתקפה החל ביידן בהתייעצויות אינטנסיביות ובשיגור רצוף של בכירים למזרח התיכון: סגניתו קאמלה האריס, בלינקן, שר ההגנה לויד אוסטין, סליבאן, מנהלת המודיעין הלאומי אווריל היינס, מפקד פיקוד מרכז מייקל קורילה ועוד.
ביידן שוחח עד כה 14 פעמים עם נתניהו, בנוסף לשיחות עם מנהיגי מצרים, סעודיה, קטר, איחוד האמירויות, עומאן והאפיפיור פרנציקוס. לפני כל שיחה עם נתניהו נפגש ביידן עם יועציו ולאחר מכן עדכן אותם. ב-11 באוקטובר התקשר ביידן בדחיפות לנתניהו, לאחר שיואב גלנט לחץ למתקפת מנע על חיזבאללה בשל חומר מודיעיני ולפיו הארגון מתכוון להכות את ישראל. האמריקנים סברו שהמידע אינו כה חד-משמעי, וביידן לחץ על נתניהו שלא לתקוף: אם תעשו את זה, תגרמו בדיוק את מה שאתם מנסים למנוע – טען. ישראל נענתה לבקשה וביידן שיגר לאזור נושאת מטוסים נוספת.
בכירים אמריקנים חשו לישראל בזה אחר זה: תחילה בלינקן ולאחר מכן אוסטין. כבר ב-13 באוקטובר אמר אוסטין לגלנט, שעל ישראל ליצור פרוזדורים הומניטריים ולקבוע כללים שיגנו על הערים הפלשתיניות, תוך שהוא מציין את נסיונה של ארה"ב בלוחמה בשטח בנוי בעירק. בלינקן דילג במשך שבוע באיזור, ובשלב מסוים הוחש למקלט בשל מתקפת טילים של חמאס. בלינקן וצוותו ישבו בחדר אחד, קבינט המלחמה ישב באחר ונתניהו עבר בין השניים בהעבירו את ההצעות האמריקניות ואת התגובות הישראליות. הוא הסכים להכניס סיוע הומניטרי לעזה, תנאי לביקורו של ביידן.
יועציו ותומכיו של ביידן טוענים שמעורבותו האישית מנעה מלחמה רחבה יותר והשפיעה על גישתה של ישראל, גם אם לא במידה בה קיווה. בעוד פקידים ישראלים התנגדו למגבלות שניסה ביידן לכפות, הם מכירים בכך שהוא בעל הברית החשוב ביותר שלהם אל מול ביקורת בינלאומית גוברת, ושהוא היחיד המונע מן האו"ם להטיל עיצומים על ישראל.
האמריקנים לא התרשמו מהתוכנית המקורית של מתקפת הקרקע, כותב הטיימס, וניסו לבלום אותה. אבל לבסוף הפעילה ישראל יותר מכוח אש מכפי שציפה הממשל, עם תוצאות קטלניות. תמונותיהם של הפלשתינים ההרוגים הרגיזו לא רק רבים במפלגה הדמוקרטית, אלא גם בממשל ואפילו בבית הלבן. ביידן המשיך בזרם השיחות עם נתניהו ולחץ למזער את האבידות האזרחיות.
ביידן טלפן וטלפן וטלפן. גם כאשר היה בלימוזינה הנשיאותית בדרכו לאירוע אחר לגמרי, הוא התקשר לקבל עידכונים. בעת הפסקת הצהריים בפגישתו עם הנשיא שי ג'ינפינג בנובמבר, הסתודד ביידן עם סאליבן וביקש עידכונים על השיחות בנושא החטופים. ארבע שעות שיחתו עם שי היו פרק הזמן הארוך ביותר בו התנתק מענייני המזרח התיכון.
האינטנסיביות של הלחץ והמעורבות גבתה מחיר מצוות שכבר נלחץ בעת הנסיגה האמריקנית מאפגניסטן ולאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה. סאליבן אמר שהוא מאבד שעות שינה בשל הכוננות שמא יקרה משהו. בכיר אחר החל לומר, כאשר נשאל האם הוא ישן: "כן, כמעט מדי יום".