חילוקי הדעות החריפים ביותר בין ירושלים לבין וושינגטון נתגלעו בשאלת "היום שאחרי" – מה לעשות עם עזה לאחר המלחמה, מתאר ניו-יורק טיימס בכתבה נרחבת על יחסי ישראל-ארה"ב במלחמה. בנימין נתניהו דחה את הצעתו של ג'ו ביידן ולפיה רשות פלשתינית "משופרת" תנהל את הרצועה כמבוא להקמת מדינה פלשתינית. נתניהו הדגיש במיוחד את סירובם של ראשי הרשות לגנות את מתקפת 7 באוקטובר, וחשש שמא נכונות לתת לרש"פ תפקיד עתידי בעזה תיתפס כחולשה בעיני שותפיו לקואליציה.
בפגישה בירושלים ב-30 באוקטובר אמר השר אנתוני בלינקן לקבינט המלחמה, כי יש לישראל "שבועות, לא חודשים" לסיים את הלוחמה בעוצמה הנוכחית. נתניהו הגיב בפומבי: "נמשיך את המלחמה עד שנשיג את כל יעדינו". באותו יום הזהיר השר לויד אוסטין, גם הוא בפומבי, כי ישראל מסתכנת "בהחלפת ניצחון טקטי בתבוסה אסטרטגית" אם תדחוף את הפלשתינים לזרועות חמאס.
ביידן נותר מחויב לישראל. כאשר ישראל ביקשה בדחיפות עוד תחמושת לטנקים, הליך שברגיל אורך חודשים, ממשל ביידן אישר את הבקשה כמעט מיד. ב-8 בדצמבר בשעה 11:00 בערב הודיע משרד החוץ לקונגרס, כי הוא ישתמש במסלול עוקף חקיקה כדי להעביר לישראל 13,000 מטעני תחמושת. עד אמצע דצמבר העבירה ארה"ב לישראל 20,000 ראשי נפץ קרקע-אוויר.
אבל במקביל גם גדל תסכולו של ביידן. ב-12 בדצמבר הוא הזהיר, כי ישראל עלולה לאבד את התמיכה הבינלאומית בשל כובד ההפצצות. אמירה זו לא נכתבה מראש ואילצה את צוותו לספק הסברים, אך כמה מפקידי הממשל הביעו סיפוק ממנה, משום שסברו שביידן נרתע מדי למתוח ביקורת פומבית על ישראל.
השיחה האחרונה בין נתניהו לביידן הייתה מתוחה במיוחד. כל השיחות הן ישירות ולעיתים חדות, אך בה בעת – ענייניות. המונח בו משתמשים בוושינגטון הוא "קשות אך מועילות". אבל הטון של השיחה האחרונה היה "שמע, בן אדם, אתה צריך לעשות יותר ולקחת את זה יותר ברצינות". השניים מכירים מזה עשרות שנים ואינם באמת ידידים, אך מבינים זה את הפוליטיקה של זה ואת התלות ההדדית בנקודת הנוכחית.
האמריקנים מבינים שהטראומה מ-7 באוקטובר כה עמוקה, עד שיש תמיכה נרחבת בכל קצווי הקשת הפוליטית בתגובה הקשה ביותר נגד חמאס ומעט מאוד חששות מפני ההשלכות האפשריות. מבחינה אסטרטגית, לישראל לא אכפת יותר מדי מה העולם חושב עליה ומוכנה להפעיל כוח מירבי בצורה רוחבית. ישראל שרדה מאז מלחמת יום הכיפורים בזכות ההרתעה, אשר נפגעה קשות ב-7 באוקטובר, ומנהיגיה מחויבים לשקם אותה.
מבחינת צוותו של ביידן, הוויכוח האמיתי הוא על הלשון בה ייעשה שימוש וכמה חזק ללחוץ, אבל איש אינו דוחף באמת לשינוי משמעותי במדיניות, ולו רק משום שלכל ברור שביידן אינו מוכן לכך. למסר של הממשל יש ארבעה חלקים: לישראל יש זכות להגן על עצמה, יש להסיר את איום חמאס, יש להגביר את הסיוע ההומניטרי והפגיעות באזרחים צריכות להיות מינימליות. בעוד שחלק מאישי הממשל מדגישים את הנקודה האחרונה, ביידן לרוב מדגיש את שתי הראשונות.