נשיאים מכהנים אינם נוהגים לוותר על התמודדות לכהונה שנייה. האחרון שעשה זאת היה לינדון ג'ונסון ב-1968, והדמוקרטים לא ישכחו שנה זאת. המדינה הייתה מפולגת בשל וייטנאם וזכויות האזרח וג'ונסון היה מאוד בלתי פופולרי. אחד המועמדים המובילים להחליפו, בובי קנדי, נרצח. לבסוף המועמד של הדמוקרטים היה יוברט האמפרי, שלא ניצח אפילו פעם אחת בבחירות המקדימות. התוצאה הייתה נצחונו של ריצ'רד ניקסון, שנתפס כ"בלתי בחיר", ואשר גרם לנשיאות את הנזק הגדול ביותר עד שהגיע רפובליקני אחר, דונלד טראמפ.
גם טראמפ אמור להיות "בלתי בחיר" לנוכח 91 האישומים נגדו. אבל ג'ו ביידן כה בלתי פופולרי, עד שהוא עלול להפסיד לטראמפ. פה ושם היו קריאות לביידן לפרוש, כמו ג'ונסון, אבל אין כל סימן שבכוונתו לעשות זאת ואין כל ערובה לכך שהדמוקרטים ימצאו מועמד חזק יותר. בשל כך, רוב הדמוקרטים שותקים למרות חששותיהם הכבדים. כפי שאחד מהם אומר, מצטט אקונומיסט: אם אתה תקוע בספינה שעמידותה מסופקת, טבעי שתחפש טובה יותר – אבל לבטח לא תקדח חורים בנוכחית.
טראמפ מוביל בפריימריז הרפובליקניים בפער של למעלה מ-50 נקודות. ממוצע הסקרים הלאומי מעניק לו יתרון של 2.3 נקודות על ביידן, לעומת פיגור שלו בחמש נקודות מול הילרי קלינטון ב-2016 ומול ביידן ב-2020 באותה נקודת זמן. הבחירות יוכרעו בשש מדינות: אריזונה, ג'ורג'יה, ויסקונסין, מישיגן, נבאדה ופנסילבניה. חלק מהדמוקרטים חוששים שיתרונו של טראמפ גדול עוד יותר, שכן תומכי תיאוריות הקונספירציה שלו אינם נוטים לשתף פעולה עם הסוקרים.
כוחו של טראמפ נובע משינויים פוליטיים נרחבים, מסביר אקונומיסט. מצביעים לבנים ממעמד העובדים העניקו לו את הניצחון ב-2016. ההיספנים, בעבר מצביעים נאמנים לדמוקרטים, נעו בשיעור של 18 נקודות לעבר הרפובליקנים בשנים 2020-2016. גם גברים שחורים מתרחקים לאיטם מן הדמוקרטים. רק הגידול במספר הלבנים בעלי השכלה גבוהה שומר על התחרותיות של הדמוקרטים במישור הלאומי. די בשינויים אלו כדי להכריע את הבחירות אם הם תמידיים – וכך נראה.
לביידן יש בעיות רבות משל עצמו. שיעור מתנגדיו עולה על שיעור תומכיו ב-16 נקודות, גרוע יותר מאשר בכל נקודה בנשיאותו של טראמפ. 55% מהאמריקנים – כולל 25% מהדמוקרטים – סבורים שגילו ובריאותו של הנשיא בן ה-81 מגבילים משמעותית את יכולתו למלא את תפקידו. רק 24% רוצים שיתמודד שוב; 61% מתנגדים, כולל 38% מתומכיו ב-2020.
ההתלהבות מטראמפ בן ה-77 אינה גדולה בהרבה, אך פחות אמריקנים סבורים שהוא אינו כשיר לנשיאות. ביידן אינו נלהב מניהול קמפיין, בעוד שאין משהו שמלהיב יותר את טראמפ. לפני ארבע שנים הוא השתעשע שוב ושוב ברעיון של קדנציה אחת. "אם טראמפ לא היה מתמודד, לא בטוח שאני הייתי מתמודד", אמר בחודש שעבר. כאשר נשאל כמה דמוקרטים יכולים להביס את טראמפ, הוא השיב: "כנראה 50. אני לא היחיד שיכול להביס אותו. אבל אני אביס אותו".
אין כמעט סיכוי שביידן ינטוש מרצונו את המרוץ, מבהיר אקונומיסט. הוא רואה את עצמו כ"מכסח טראמפ" שנשלח ממרום, לאחר שניצח אותו ב-2020 ולאחר שבלם אותו בבחירות האמצע ב-2022. כצפוי, תומכי ביידן מפגינים ביטחון רב, אם כי מודים שהמרוץ יהיה צמוד. הם מצביעים על התוצאות ב-2022 כהוכחה לכך שרפובליקנים מכחישי בחירות ומתנגדי הפלות נכשלים, ומציינים בצדק שסקרים הנערכים עשרה חודשים לפני הבחירות אינם אינדיקציה מוצלחת. לדעתם, כאשר הבוחרים יקדישו יותר תשומת לב, הם יראו את טראמפ מדלג בין בתי משפט וייזכרו בכאוס של ממשלו.
פיגורו של ביידן בסקרים אינו בלתי הפיך, ואנשיו סבורים שעם הזמן הבוחרים יתנו לו יותר קרדיט על הישגיו. שוק העבודה חזק, האבטלה בשפל, השכר עלה במיוחד בעשירונים הנמוכים, האינפלציה נבלמה בלא מיתון. רוב האמריקנים עגמומיים ללא הצדקה והדמוקרטים מקווים שהבוחרים ישימו לב למצב הכלכלי המשופר. אבל הרפובליקנים ממשיכים לדבר על "ביידנומיקס" כנטל על הנשיא.
תומכיו של ביידן טוענים שהוא ינצח משום שאין ברירה אחרת, שכן הדמוקרטיה והחרות נתונים בסכנה מצד טראמפ. זוהי טענה מושכת, אבל רק למי שמשוכנעים ממילא. טראמפ מעכיר את המים עוד יותר; לאחרונה הוא כינה את ביידן "ההורס של הדמוקרטיה האמריקנית". הרפובליקנים בקונגרס אף עשויים לקדם את חקירת ההדחה (חסרת היסוד) נגד ביידן, בטענה ששני המועמדים שקולים זה נגד זה.