לדברי הפקידים, אידיאולוגיה ולא שיקולים כלכליים היו המניע העיקרי בהחלטת החות'ים לפתוח במתקפה. עד כה הן פגעו הרבה יותר באירופה מאשר בארה"ב (המסתמכת בעיקר על האוקיינוס השקט), אם כי הן מתחילות לעצב מחדש את מפת השיט העולמית. כמה חברות ספנות החלו להקיף את אפריקה, בעוד חברות נפט גדולות – כולל של ובריטיש פטרוליום – השעו את המשלוחים דרך האיזור.
הפקידים אמרו לפוסט, כי ביידן סבור שארה"ב הייתה חייבת לפעול, בתור המדינה היחידה שביכולתה הן העוצמה הצבאית והן היכולת להרכיב קואליציה (אליה הצטרפו בריטניה, גרמניה, יפן, קנדה, בחריין ואחרות). הם משווים את החלטתו להתעמת עם החות'ים להחלטתו להתייצב מאחורי אוקראינה מול הפרת ריבונותה בידי רוסיה תוך התעלמות מנורמות בינלאומיות בסיסיות. במקרה הנוכחי, הממשל מתייצב להגנת חופש השיט ונגד ארגון טרור, בתקווה שמהלכיו יובילו את החברות המסחריות לחדש את פעילותן.
מוחמד אל-באשה, מומחה לענייני תימן, אומר כי לחות'ים יש מניע חזק להמשיך ללחוץ. "כאשר החות'ים תקפו את נמל התעופה באבו דאבי, הם זכו בתשומת לב רבה. כאשר תקפו את ארמקו, הם זכו בעוד יותר תשומת לב. אבל תשומת הלב כיום היא חסרת תקדים והם אוהבים את זה".
כאמור, יש פקידים בממשל החוששים מפני השלכות שליליות של המתקפות על החות'ים. במשרד החוץ מושמעת דאגה מפני האפשרות שהחות'ים ירחיבו את מתקפותיהם לעבר מטרות סעודיות, במיוחד מתקני נפט, ויטרפדו את המאמצים להגיע לשלום לאחר תשע שנות מלחמה בתימן. ארה"ב גם עלולה לשקוע בעימות ללא אסטרטגיית יציאה, ופקידים מציינים שבעלות בריתה החזקות ביותר במפרץ הפרסי נמנעות מלתמוך בפעולות נגד החות'ים.
המחוקקים בגבעת הקפיטול תומכים ברובם במתקפות על תימן, אם כי חלקם אומרים שהממשל טרם הציג אסטרטגיה ויעדים ברורים, ולא הפיג את החששות מפני התרחבות הסכסוך במזרח התיכון. יו"ר ועדת החוץ של הסנאט, בן קרדין, אמר לאחר פגישה עם שר החוץ, אנתוני בלינקן, כי תוכניות הממשל מול החות'ים "הולכות ומתפתחות". ואילו יו"ר ועדת הצבא, הסנאטור ג'ק ריד, ציין שארה"ב יורה טילים שמחירם 2 מיליון דולר ו"לבסוף נצטרך לשאול כמה זמן נוכל להמשיך לירות טילים יקרים".