מלחמת גבולות תרתי-משמע מתנהלת בין הממשל הפדרלי בראשות ג'ו ביידן הדמוקרטי לבין ממשל טקסס בראשות גרג אבוט הרפובליקני – ולדעת לינדה גרינהאוס, פרשנית בכירה בניו-יורק טיימס, גם בתוך בית המשפט העליון של ארה"ב. הכל החל כאשר משמר הגבול הפדרלי חתך קטע קטן מגדר תיל באורך 46 ק"מ שהתקין המשמר הלאומי של טקסס בנהר ריו גרנאדה שבגבול מקסיקו, במאמץ להיאבק במסתננים. טקסס תבעה את הממשל על הסגת גבול, והפסידה בבית המשפט הפדרלי המחוזי בנימוק שלממשל הפדרלי יש חסינות. אולם, בית המשפט הפדרלי לערעורים נתן לטקסס מה שרצתה: צו זמני האוסר על הממשל לגעת בגדר עד להכרעה בערעור. הממשל הפדרלי פנה לבית המשפט העליון, אשר ברוב של חמישה שופטים נגד ארבעה ביטל זמנית את האיסור. לצידו של הממשל התייצבו הנשיא ג'ון רוברטס והשופטות אלנה קגן, סוניה סוטומאיור, איימי קוני-בארט וקטנג'י בראון-ג'קסון; במיעוט היו השופטים קלרנס תומס, סמואל אליטו, ניל גורסץ' וברט קוואנו. מדובר בסוגיה חשובה ביותר, מדגישה גרינהאוס, היורדת ללב-ליבה של שיטת המשטר האמריקני. מתי, אם בכלל, מותר למדינה להמרות את פיו של הממשל הפדרלי? האם העיקרון עתיק היומין של עליונות הממשל הפדרלי נתון לחסדיהם של שופטים תומכי-מדינות? מאחר שבצווי ביניים של בית המשפט העליון אין הנמקות, אפשר רק לנסות לנחש מה חשבו ארבעת שופטי המיעוט. מן הסתם כל השופטים קראו את נימוקיה של פרקליטת המדינה הפדרלית, אליזבת פרלוגאר, אשר טענה שהכרעת בית המשפט לערעורים "מתערבת במישרין באכיפת החוק הפדרלי בידי הממשל". היא הזכירה שההחלטה עומדת בניגוד ל"כלל העליונות", לפיו מדינות אינן יכולות להתערב בעבודתם של סוכני הממשל הפדרלי, ובניגוד לשורה ארוכה של הלכות שיצאו מלפני בית המשפט העליון. תגובת התובע הכללי של טקסס, קן פקסטון, גרמה ללינדהאוס לצחוק. הוא טען שמדובר במקרה שולי – 400 מטר מתוך גבול באורך של 3,100 ק"מ. זה כמו לטעון שבית המשפט לא צריך לדון (כפי שיעשה השבוע) בפסילתו של דונלד טראמפ, בנימוק שמדובר בהחלטה של מדינה אחת בלבד מבין ה-50. "לטקסס יש אינטרס מובהק בגידור הגבול שלה", הוסיף פקסטון. נכון, אבל החוק הפדרלי נותן לממשל הפדרלי יד חופשית ברצועה של 40 ק"מ מהגבול ובוודאי בגבול עצמו. בכל מקרה, מדגישה לינדהאוס, תיקים הם תמיד על נושאים נקודתיים ולא על עקרונות מופשטים. שופטי בית המשפט העליון יודעים זאת. סוטומאיור אמרה לאחרונה לתלמידי משפטים בברקלי: "כאשר תיק מגיע לבית המשפט העליון, זה כבר לא נוגע ללקוח שלכם. זה לא נוגע למקרה שלכם. זה נוגע לשאלה כיצד הסוגיה המשפטית משפיעה על התפתחות החוק". הערעור, המשרד לביטחון פנים נגד טקסס, עוסק למעשה בהכרזת מלחמה של אבוט על ביידן – טוענת לינדהאוס. בנובמבר 2022 שיגר המושל לנשיא מכתב אשר נוסח כאילו מדובר בין שני ראשי מדינה במעמד זהה. אבוט האשים את ביידן בהזנחה חמורה של חובתו לאבטח את הגבול והודיע שמדינתו פועלת על-פי הסעיף בחוקה ולפיו "שום מדינה לא תהיה מעורבת במלחמה אלא אם כן אירעה פלישה ממשית לשטחה, או שיש למנוע בדחיפות סכנה שכזאת". לדעת אבוט. המסתננים הם פולשים ולכן לטקסס יש זכות למנוע בכל דרך את כניסתם אליה ולגרש אותם אם נכנסו בכל זאת. טקסס הניחה גדר צפה באורך של 300 מטר בנהר ריו גרנאדה והעבירה חוק ולפיו אסור לה להימנע מאכיפת חוקי ההגירה הפדרליים. ממשל ביידן פנה לבית המשפט בשני הנושאים וסביר להניח שגם הם יוכרעו בבית המשפט העליון. איזה חלק ממאבק הכוחות הזה לא הבינו שופטי המיעוט? או שהם מבינים זאת היטב, מציעה גרינהאוס, והמקרה של טקסס נותן להם הזדמנות לבטל עשרות ואף מאות שנים של פסיקה המעניקה עדיפות לממשל הפדרלי. הם רק ארבעה וכדי לתת פסק דין צריך חמישה, אבל די היה בצירופה של קוני-בארט כדי להפוך את ההלכה בנוגע לזכות החוקתית להפלות. כאשר מדובר בשופטים, סבלנותם יכולה להיות ארוכה כמו הגבול.