הרתעה היא עיקרון פשוט: שימוש באיום להשתמש בכוח כדי למנוע מהאויב לעשות דבר-מה. על הנייר, לארה"ב לא צריכה להיות בעיה להרתיע את אירן, בשל הפער העצום בכוחן. אבל בפועל, קשה מאוד להרתיע את אירן. קשה לחסל מחבלים בהתקפות אוויריות; מטרתם היא להציק ולשרוד, לא לנהל ממשל מסודר, והם מוכנים לספוג אבידות. פלישה מלאה היא הדרך היחידה להרתיע אותם, וההיסטוריה מלאה בדוגמאות של פלישות כושלות – מציין אקונומיסט.
שלוחיה של אירן ביצעו מאז 7 באוקטובר למעלה מ-160 התקפות על כוחות אמריקניים והחות'ים חונקים את השיט בים סוף. בשבוע האחרון ארה"ב הכתה בחזרה, אך המתקפות בגיבוי אירני נמשכות. מבקריו של ג'ו ביידן אומרים שאין הרתעה, כי ארה"ב אינה מוכנה לתקוף את אירן עצמה, כפי שעשתה למשל בשנות ה-1980. מצד שמאל טוענים, שלא צריך לדבר על הרתעה אלא לסיים את המלחמה בעזה ואז ייפסקו המתקפות האירניות.
שני הצדדים מפספסים את הנקודה, טוען אקונומיסט. נכון שב-1988 הכתה ארה"ב את הצי האירני והכריחה אותו להפחית את מתקפותיו על מיכליות נפט, אבל אירן הייתה אז מותשת משמונה שנות המלחמה נגד עירק ולא היו לה בעלות ברית. לאירן של היום יש רשת חזקה של שלוחים ומידה מסוימת של תמיכה מצד רוסיה וסין. התקפה אמריקנית נרחבת עלולה להוביל להגברת השימוש בשלוחים ואולי אפילו לחציית הסף לעבר נשק גרעיני. וההיסטוריה אינה מתחילה ב-7 באוקטובר; המיליציות בסוריה ועירק והחות'ים תקפו יעדים אמריקניים ומערביים הרבה לפני כן. המלחמה היא רק תירוץ להסלים את מה שעשו ממילא.
הקושי של ארה"ב להרתיע את אירן נובע מסתירות עמוקות יותר במדיניותה המזרח-תיכונית: גם רצון להתנתק מהאזור וגם הותרת כוחות בו, כך שהנוכחות הצבאית גדולה מספיק כדי להוות בנק מטרות וקטנה מכדי להכיל את אירן. הסתירה באה לידי ביטוי קטלני במתקפת הכטב"ם שהרגה שלושה חיילים אמריקנים בבסיס א-טנף בירדן, שאיש אינו יודע למה בעצם הוא עודנו קיים.
המשטר האירני רואה את שלוחיו כחיוניים להישרדותו: הם מנהלים מלחמה ארוכה לדחיקת רגליה של ארה"ב מהמזרח התיכון ומציקים לבעלות בריתה – ישראל ומדינות המפרץ. ההרתעה תוכל לפעול רק אם התפיסה האירנית הזאת תשתנה, קובע אקונומיסט. מהלומות אוויריות שלמעשה נמסרת עליהן הודעה מראש בת שבוע – זה לא הפתרון. כך גם הצבת נושאות מטוסים ומפציצים ארוכים טווח באיזור.
אירן אולי תימנע מהפעלת שלוחיה אם תשתכנע שארה"ב מוכנה להפיל את משטר האייתולות – אבל איש בשני הצדדים אינו מאמין שביכולתה לעשות זאת, וכך גם בעלות בריתה של וושינגטון באיזור. לפני עשור היו ישראל והמפרציות מקדמות בברכה התקפות אמריקניות על השלוחים האירניים, כאשר טהרן סייעה לבשאר אסד להפוך את סוריה לבית מטבחיים והחות'ים השתלטו על רוב אוכלוסייתה של תימן. מתקפה אמריקנית ממשית עשויה הייתה לשנות את מהלכן של שתי מלחמות האזרחים.
אבל היום שתיהן הסתיימו לטובת בעלות בריתה של טהרן. ציפורניה נעוצות עמוק בארבע שכנותיה הערביות, וכמה שריטות לא יוציאו אותן משם. כעת סעודיה ואיחוד האמירויות מנסות לשפר את יחסיהן עם אירן: אם ארה"ב אינה יכולה להגן על שותפותיה, דטאנט דיפלומטי וכלכלי עם האויב הוא חלופה בטוחה יותר.
בתדרוך לעיתונאים לאחר המהלומות האחרונות בסוריה ובעירק, פקידים אמריקנים לא השתמשו במילה "הרתעה" אלא דיברו על "הפחתת" יכולתן של הקבוצות הנתמכות בידי אירן. זו עשויה להיות מטרה מציאותית יותר: אם ארה"ב תפוצץ לרסיסים מספיק טילים נגד ספינות, החות'ים ייאלצו להפסיק לירות אותם (לפחות עד שאירן תספק אחרים). אבל שיטה זו מצריכה מהלך צבאי ממושך שביידן אינו מעוניין בו – מה שמחזיר אותנו ללב הבעיה. הסטטוס-קוו אינו עובד, ולמרבה הפרדוקס – אירן היא שמרתיעה את ארה"ב מלשנות אותו.