עד לפני כמה ימים הרגשתי טוב למדי לגבי סיכוייה של ארה"ב – כותב חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' פול קרוגמן, בניו-יורק טיימס (13.2.24). בשנה שעברה הצמיחה הייתה מהירה והאינפלציה ירדה, ונראה שהאמריקנים מתחילים להכיר בכך. דומה היה שגדלים הסיכויים לכך שחושיה הטובים של המדינה יגברו והדמוקרטיה תשרוד. אבל לנוכח הטירוף סביב גילו של הנשיא ג'ו ביידן, כלשונו, בפעם הראשונה קרוגמן מודאג עמוקות לעתידה של ארה"ב. כעת נראה בהחלט סביר שבשנה הקרובה הדמוקרטיה האמריקנית תיפגע אנושות, ולא בשל ההקצנה המתמשכת אלא משום שגילו של ביידן מסתיר את הסיכונים האמיתיים בבחירות הקרובות – כמו פרשת המיילים של הילרי קלינטון שהובילה לתבוסתה ב-2016. הדיון המחודש נובע מהדוח של התובע המיוחד בפרשת המסמכים של ביידן, רוברט הור, אשר ניקה אותו מאשמה פלילית – והוסיף ביקורת על זכרונו של הנשיא, למרות שלא הוסמך לעסוק בכך ואין לו כל הכשרה לעשות זאת. מהלך זה של הור דומה להודעתו של ראש ה-FBI דאז, ג'ים קומי, על חידוש החקירה נגד קלינטון ערב הבחירות: שניהם ניסו לנקוט עמדה פוליטית למרות שזה אינו תפקידם. זהו מקרה בו פקידים עוברים את הגבול בשל חוסר זהירות או אף זדון. אכן, ביידן זקן; הלוואי שהדמוקרטים היו מצליחים להגיע להסכמה על מועמד חילופי לפני שנה-שנתיים ומאפשרים לביידן לסיים את כהונתו בצורה מכובדת, אך כעת זה לא יקרה. נכון גם שמצביעים רבים סבורים שגילו משמעותי. אבל יש תפיסות ויש מציאות: כל מי שבילה במחיצתו של ביידן (כמו קרוגמן), יכול לומר שהוא במלוא יכולתו, ערני לחלוטין ובקיא בפרטים. תפקידם של אנשין הוא להעביר לציבור עובדות אלו. ואגב, ביידן אכן מדבר לאט, אבל זה לא חדש. החשוב ביותר, לדעת קרוגמן: ביידן הוא נשיא יעיל בצורה יוצאת דופן. טראמפ הבטיח לתקן את התשתיות; ביידן העביר את החוק. יוזמותיו של ביידן בטכנולוגיה ובאקלים הובילו לזינוק בהשקעות בתשתיות. הוא תגבר את אובמהקר והעניק ביטוח בריאות למיליונים. ההישגים האלה אומרים על יכולתו הרבה יותר מאשר פליטות פה מדי פעם. ומה לגבי דונלד טראמפ, הצעיר ממנו בארבע שנים בלבד? אולי יש מי שמתרשמים מכך שהוא מדבר בקול רם וברשעות, אבל מה הוא באמת אומר בנאומיו? אלו הם סלטי מילים מבולבלים, מלאים בטענות ביזאריות, כמו שאם יפסיד בבחירות הקרובות – "הם ישנו את שמה של פנסילבניה". שלא לדבר על כך שהחליף בין ננסי פלוסי וניקי היילי, וזיהה את ג'ין קרול (קורבן התקיפה המינית שלו) בתמונה כאחד מנשותיו לשעבר. נאומיו של טראמפ מזכיר לקרוגמן את השנה האחרונה והנוראה בחייו של אביו, אשר סבל מבלבול בשעות החשיכה. והאמריקנים אמורים להיות מודאגים ממצבו המנטלי של ביידן? ממש באותם ימים, הכריז טראמפ שהוא לא יתערב לסייע למדינת נאט"ו "סוררת" אם רוסיה תתקוף אותה, ואפילו אותת שיעודד את רוסיה לעשות זאת. עושה רושם שהוא מתייחס לנאט"ו כארגון פרוטקשן ושעד היום אין לו מושג מה הברית עושה. קרוגמן מסכם: הלוואי שהבחירות הקרובות לא היו בין שני זקנים, אבל זה בדיוק מה שהן יהיו – ומשום מה, דווקא המועמד היציב והמעודכן הוא שסופג יותר אשר על גילו מאשר המועמד הרוטן והמתעלם מהעובדות. וזה מה שגורם לו להיות מודאג כל כך.