פרידמן כותב, כי מפתה לסגור את הסיפור בעקבות סיכול המתקפה – אך תהיה זו קריאה שגויה של האירוע וטעות גיאו-פוליטית עצומה של המערב והעולם. "כעת צריך להיות מאמץ נרחב, מתמשך ועולמי לבודד את אירן – לא רק כדי להרתיע אותה מלחזור על הרפתקה כזו, אלא גם כדי לא לתת לישראל סיבה להגיב אוטומטית בצורה צבאית. לאירן יש רשת איזורית וישראל צריכה ברית איזורית יחד עם ארה"ב", הוא סבור. אירן חייבת לשלם מחיר דיפלומטי וכלכלי כבד, בו ישתתפו סוף-סוף גם מדינות כמו סין, משום שהעונש צריך לעלות בקנה אחד עם כוונותיה ולא עם התוצאות בפועל. זוהי הסלמה חסרת תקדים במלחמת הצללים הממושכת בין ישראל לאירן; ישראל מעולם לא תקפה בצורה כזו את אירן, ולא הותקפה בצורה כזו מאז מלחמת המפרץ ב-1991. בלא פעולה בינלאומית בהובלת ארה"ב להטיל עיצומים על אירן ולבודד אותה עוד יותר, התנהגותה תהפוך לנורמה – וישראל תגיב באותה צורה, במזרח התיכון תפרוץ מלחמה ומחיר הנפט יזנק ל-250 דולר לחבית, מזהיר פרידמן. מהלך בינלאומי שכזה הוא גם הדרך הטובה ביותר להבטיח שבנימין נתניהו לא יגרור את ארה"ב למלחמה איזורית במטרה לרצות את תומכיו הפוליטיים. הנשיא איברהים ראיסי פרסם לאחר המתקפה הודעה ולפיה משמרות המהפכה "לימדו לקח את האויב הציוני". כן, מסכים פרידמן, אבל לא את הלקח עליו התכוון ראיסי. המתקפה הוכיחה בצורה הברורה ביותר לעולם כולו, כי סוכנויות המודיעין של המערב חדרו כל כך עמוק לממשלת אירן, עד שהנשיא ג'ו ביידן היה מסוגל לחזות כמעט את השעה המדויקת של המתקפה. היא הוכיחה לעולם כולו, כי לישראל ובעלות בריתה המערביות יש יכולות הגנה מפני טילים העולות בהרבה על יכולות השיגור של אירן. כעת מנהיגי אירן וחיזבאללה חייבים לתהות עד כמה טובה ההגנה שלהם. זה מסביר מדוע ראיסי גם ביקש (ואולי אף התחנן) מארה"ב ושאר "תומכיו של משטר הכיבוש... להעריך את האחריות והמידתיות של הפעולה בה נקטה אירן" ולא לתקוף אותה. במילים אחרות: זו הייתה יריית אזהרה קטנה, אין סיבה לדאגה, בואו נתקדם. החשש הזה איננו רק בתחום החיצוני; אירנים רבים מבינים שהקיבעון של המשטר להשמדת ישראל אינו אלא דרך יקרה להסיט את תשומת הלב מהדיכוי הרצחני של מתנגדיו. פרידמן עובר להקשר הרחב יותר של האירועים. לדבריו, אירן תומכת בחמאס בין השאר משום שהיא מעדיפה בישראל תישאר תקועה ברצועה ובגדה. כך תשומת ליבו של העולם מופנית למעשיה של ישראל, במקום לדיכוי האכזרי של הדמוקרטיה באירן ולהשפעתה האימפריליסטית באיזור, כאשר היא שולטת בפועל בלבנון, סוריה, עירק ותימן ומשתמשת במדינות אלו כבסיסים להתקפות נגד ישראל. אין לזלזל ביכולותיה של אירן – במישרין ובעקיפין (במיוחד באמצעות חיזבאללה). ועדיין, המתקפה היא ניצחון משמעותי למה שפרידמן מכנה "רשת ההכלה" (ישראל, נאט"ו, ירדן, סעודיה, בחריין, האמירויות ומצרים) על פני "רשת ההתנגדות" (אירן, חמאס, חיזבאללה, החות'ים, השיעים בעירק ורוסיה). הצליל העולה כעת ברחבי רשת זו הוא זה המשמיעה מערכת GPS אחרי פניהי שגויה: "מחשב מסלול מחדש, מחשב מסלול מחדש".

גם סטיבנס עומד על ייחודה של המתקפה האירנית אל מול מלחמת הצללים הארוכה: היא הייתה ישירה והיא נכשלה. לדעתו, האירנים יצאו מתוך הנחה שרוב 170 הכטב"ים האיטיים ייורטו בדרך, אך יותר הופתעו מהיירוט של 30 טילי השיוט ו-120 הטילים הבליסטיים. הלקח למנהיגי אירן צריך להיות ברור: הם לא מסוגלים להתמודד מול ישראל בזירה הטכנולוגית, במיוחד כאשר ארה"ב מסייעת. אם ישראל תחליט להגיב במתקפת טילים משלה – אולי נגד מתקני נפט, אתרי גרעין או תשתיות צבאיות – סביר להניח שהיא לא תחטיא. מבחינת הגנה עצמית, לישראל יש זכות מוסרית וחוקית מלאה להגיב בצורה כזאת. אין זה מספיק שישראל תפגין את יכולותיה ההגנתיות; עליה לשקם את יכולת ההרתעה שלה. עליה להראות למנהיגי אירן שהמחיר של הוצאת המלחמה נגד ישראל מן הצללים יהיה גבוה מאוד, ולכן אל להם לעשות זאת שוב. אבל, מדגיש סטיבנס, אל תהיה צודק; תהיה חכם. ישראל טרם סיימה את המלחמה נגד חמאס, ומתקפה ישירה על אירן עלולה להוביל למלחמה מלאה שנייה – נגד חיזבאללה, אם לא נגד אירן עצמה. רוב הישראלים מבינים שיהיה צורך במלחמה כזאת במוקדם או במאוחר – אולי אפילו לפני סוף הקיץ – ושהיא תהיה הרבה יותר קשה מאשר המלחמה בעזה. אבל מלחמה נגד חיזבאללה מחייבת שני מרכיבים: ריכוז מלא של יכולת הלחימה הישראלית וסיוע נרחב מצד ארה"ב, מסביר סטיבנס. המתקפה האירנית מעניקה לנתניהו הזדמנות להדק מחדש את היחסים עם וושינגטון ובירות המערב, בכך שיפגין איפוק – טוען סטיבנס. בין היתר, הדבר עשוי להוביל את בית הנבחרים לאשר סוף-סוף את חבילת הסיוע לישראל (ולאוקראינה) אותה אישר הסנאט לפני חודשיים. הוא גם יקנה לישראל זמן כדי להשמיד את שאריות כוחות חמאס. לעומת זאת, מתקפה כעת תשלול מישראל רכיב חיוני: יתרון ההפתעה. לישראל יש יתרון על אירן לא רק בטכנולוגיה אלא גם במודיעין. היא יכולה להותיר את מנהיגי אירן פרנואידים, פגיעים ומגששים באפילה. זהו המקום בו מדינה חכמה רוצה שאויביה יהיו. כל זה אינו אומר שישראל צריכה לשבת בחיבוק ידיים, מדגיש סטיבנס. היא תמצא את ההזדמנויות לפגוע באירן במקום שיכאב לה ובמועד שתבחר. מובן שגם אירן תנסה לפגוע בישראל – אבל היא תעשה זאת בכל מקרה. גם אין זה אומר שישראל אינה זכאית למלוא תמיכתו של ביידן אם תבחר להגיב. עלי חמנאי ודאי שם לב למחלוקות בין וושינגטון לירושלים כאשר הורה על המתקפה, ולביידן (להבדיל) יש סיבות פוליטיות למנוע מלחמה נוספת במזרח התיכון בשנת בחירות. אבל הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להבהיר לאירן, שאין סיכוי שהיא תגרום לקרע בין ישראל לארה"ב אם תפתח במלחמה. ההחלטות המרכזיות בעשורים האחרונים שהביאו את המזרח התיכון למצבו הנוכחי נבעו מאותו מקור: ההפיכה באירן ב-1979, אשר העלתה לשלטון משטר תיאוקרטי המבקש להפיץ פנאטיות, לדכא את אזרחיו שלו, להרוס את ישראל ולזרוע אומללות מסיבות אידיאולוגיות. המתקפה השבוע היא הדוגמה האחרונה לרקורד הארוך והמכוער שלו. אבל אם ישראל תחליט כיצד להגיב, מסיים סטיבנס, היא תעשה לעצמה שירות מצוין אם תזכור שהנקמה הטובה ביותר מוגשת כאשר היא קרה.