אתה לא מספיק חשוב כדי שיהיה לך מטוס משלך, אבל אתה מספיק חשוב שהחברה רוצה שתעדכן פרויקט לפני שתנחת. יש לך שש שעות טיסה, ואת המשימה ניתן להשלים בשלוש שעות. אתה לא במושב האמצעי ואיש אינו יכול לשלוח לך דוא"ל. מה כבר יכול להשתבש? לא מעט, משיב אקונומיסט. אתה מנסה להכניס מחשב נייד וספר לכיס המושב שלפניך; הוא עוצב בידי מישהו שאתה ממש לא מעניין אותו, אבל במאמץ מצליח איכשהו לדחוף את שניהם. אתה יושב במעבר וסוקר את הנכנסים בתקווה שהמקום הסמוך יהיה פנוי, ולבסוף מתיישבים לידך שני בני זוג; היה יכול להיות גרוע יותר. אתה מתברבר בשעה הראשונה של הטיסה. למרבה ההפתעה, יש הרבה מה לעשות: לעבור בקפידה שלוש פעמים על רשימת הסרטים (ולהיות מופתע מחדש כמה היא לא מלהיבה); להכניס פלפל למיץ עגבניות (הגרגרים צפים ולא משנה כמה תערבב); לאכול שקית קטנטנה של כעכים הכי לאט שאפשר; לנמנם קצת. לבסוף, הגיע הזמן לעבוד. אתה מנסה להוציא את המחשב ומגלה שהוא תקוע. אתה מושך, יותר בכוח, עד שלפתע האחיזה משתחררת והאגרוף שלך נתקע בידו של שכנתך. היא מחזיקה כוס. אתה מתנצל מעומק הלב, היא סולחת אבל אווירה של גסות תלויה מעתה מעל מושבך. בידך השמאלית אתה מושך את כיס המושב בעדינות מירבית ומצליח להוציא את המחשב; ידך הימנית תפוסה במפיות בהן ניקית את המיץ. אתה מציב את השולחן על השולחן שלפניך ומגלה כמה מעט מקום יש, במיוחד כאשר נחוש שלא לגרום אי-נוחות כלשהי לשכנתך. אתה מכווץ את המרפקים בעוד ידיך מתנודדות לפניך. אתה נראה כמו דינוזאור-כתבנית. שכנתך שואלת מיד האם היא יכולה לעבור. אתה מבצע לאחור את פעולותיך, סוגר את המחשב וקם. מרחוק אתה רואה את הדיילים מגלגלים את עגלת הארוחה. טוב, נחכה עוד שעה. הארוחה עוברת ללא תקלות. אתה שותה יין מתוך פחית ומשום מה זה פינוק. אתה מתחיל לצפות בסרט על גורילה ומפלצת. בדרך כלל אין לך שום עניין בדברים כאלה, אבל הסרט מעולה. הגורילה מנצחת, או המפלצת, או שתיהן. נותרו שלוש שעות. המחשב שוב יוצא, אבל הנוסע שלפניך היטה לאחור את מושבו. התוצאה היא שהמסך מצוי בזווית של 60 מעלות. אתה יודע שחשוב למנוע מזרים לקרוא מעבר לכתפך, אבל יהיה נחמד אם אתה בעצמך תוכל לקרוא. כל מה שאתה יכול לעשות הוא לדחוף את ידיך במרחב הקטן שמעל המקלדת ולקוות לטוב. אתה מקליד משפט ומרים את המחשב כך שתוכל לראות את התוצאה: "קורמי הסיבון: שלושה לקקקקוחות, שבע עסכאוט, שני טמבלים". בשעתיים הבאות אתה מקליד על עיוור. מדי פעם אתה מרים את המחשב ובודק מה כתבת. אתה יודע למה הכוונה, אבל מתקשה להבין: זה נראה כאילו אתה שיכור כלוט. תצטרך לעבור שוב על הכל במלון. לפתע יש רעש. אתה מביט במסך ומגלה שהסוללה עומדת להתרוקן. לפני שאתה מצליח לחשוב "האם שמרתי את זה?" המחשב מתחיל להיסגר. המסך מחשיך. אתה בוהה בחוסר אמון. אתה לוחץ על כפתור ההפעלה. כלום. נותרה שעה. הדיילים שוב עוברים, עם מי שהם מכנים "חטיף קל". בעוד אתה מכרסם בחטיף קפוא, אתה מתחיל להבין: לא עשית עבודה כלשהי. שכניך שונאים אותך. אבל שתית יין מפחית וצפית בסרט על חמור ומפלצת. בשורה התחתונה: טיסה לא רעה.