כאשר בודקים את מצב היחסים הבינלאומיים, כלל אצבע טוב הוא לעקוב אחרי זרימת הכסף או הנשק. תקציבי ביטחון מעניקים את שניהם. מחקר של המכון השבדי SIPRI מלמד שהממשלות מודאגות: 102 מבין 173 מדינות שנבדקו הגדילו אשתקד את תקציבי הביטחון שלהן. במבט עולמי, ההוצאה עלתה ב-6.8% בהשוואה ל-2022 – הגידול החד ביותר מאז 2009. חלק מהעליות החדות ביותר הן בבעלות בריתה של ארה"ב בנאט"ו באירופה, לאחר תקופה ארוכה של הוצאה נמוכה. בלא ארה"ב, חברות הברית הוסיפו 68 מיליארד דולר (עלייה של 19%); הצטרפותן של פינלנד ושבדיה תרמה עוד 16 מיליארד דולר. אולם, קשה להשוות נתונים אלו, למשל משום שאין אחידות בהכללת הוצאות שכר ודלק. כדי להתגבר על כך, אקונומיסט והחוקר האוסטרלי פיטר רוברטסון התאמו את נתוני SIPRI לכוח הקנייה הצבאי, כך שנוצר בסיס השוואה דומה לזה של תקציב הביטחון האמריקני: התשלום מותאם להפרשי השכר, והוצאות התפעול – לרמת המחירים הכללית. כך מתברר, שהעלייה בתקציב הביטחון האוקראיני גבוהה מזו שבתקציב הרוסי (אם כי האחרון עודנו גדול בהרבה). ואילו ההוצאות של מדינות נאט"ו (להוציא ארה"ב) משמעותיות בהרבה מכפי שנראה במונחים דולריים: נומינלית התקציב שלהן היה רק 47.3% מזה של ארה"ב, אך כאשר מביאים בחשבון שהעלויות שלהן נמוכות יותר – הוא היה בפועל 78.5% ממנו. הדירוג הסופי מראה שארה"ב מוציאה לביטחון הרבה יותר מכל מדינה אחרת: 916 מיליארד דולר ב-2023. יתר 31 מדינות נאט"ו הוציאו 434 מיליארד דולר, או 791 מיליארד דולר עם התאמת העלויות. רוסיה וסין הוציאו (בהתאמה) רק 8% ו-22% מהסכום של נאט"ו כולה, ובהתאמה לעלויות – 24% ו-32%. עם זאת, לבעלות בריתה של ארה"ב יש עוד כברת דרך משמעותית: מזכ"ל נאט"ו, ינס סטולטנברג, אמר לאחרונה, כי רק 18 מהמדינות יעמדו השנה ביעד של הוצאת 2% מהתמ"ג לביטחון (לעומת 11 אשתקד). חלק מהנתונים צריכים להילקח עם קורטוב של מלח, מעיר אקונומיסט. חישובי תקציב אינם אחידים לרוחב המדינות ולא כל הממשלות מדווחות בצורה מדויקת (למשל, לגבי סין מדובר בהערכות ולא בנתון רשמי). הנתונים גם מלמדים רק על עלויות והשקעות, לא על יעילותן. אבל תקציבים אלו הם קנה מידה טוב למסלול הצבאי של המדינה: הם מלמדים מה היא יכולה לעשות ומה היא מתכננת לעשות בשנים הבאות.