בשנת 1994 סיפקה דרום אפריקה את אחד האירועים המשמחים ביותר של המאה ה-20, כאשר בחרה את נלסון מנדלה לנשיא. המעבר מאפרטהייד לדמוקרטיה רב-מפלגתית הראה מה יכול לקרות כאשר יריבים פוליטיים מגלים אומץ ודמיון. אבל 30 שנה מאוחר יותר, בעוד פרטוריה עסוקה בתביעות נגד ישראל ובמתן שירותים משפטיים ודיפלומטיים נגד ישראל, אקונומיסט תוהה – בפרויקט נרחב – מה יש לעשות כדי להציל את הדמוקרטיה השוקעת שלה.
לאחר עשור ראשון מוצלח, יורשיו של מנדלה בקונגרס הלאומי האפריקני (ANC) הובילו לשקיעה כלכלית, פשע גואה, שירותים ציבוריים כושלים ושחיתות עצומה. רוב הדרום-אפריקנים אומרים שהם מוכנים להישלט בידי ממשלה בלתי נבחרת. אם זו תצליח לספק ביטחון, משרות ודיור. השבוע (29.5.24) הם הולכים לקלפיות, ומן הראוי היה שיעיפו את המפלגה שהוכיחה שאיננה מסוגלת לשלוט – אבל קרוב לוודאי שזה לא יקרה. לכן, חמש השנים הקרובות יבחנו את יכולתם של המוסדות הדרום-אפריקניים הצעירים לספוג מתקפה נוספת מצד פוליטיקאים דורסניים והאם האופוזיציה מסוגלת להמציא מחדש את עצמה.
התמיכה ב-ANC נמצאת בירידה מתמדת וסקרים צופים שלראשונה אי-פעם היא תזכה בפחות מ-50% מהקולות ותיאלץ להקים קואליציה. הסיכוי הטוב ביותר לדרום אפריקה הוא צירופה לממשלה של הברית הדמוקרטית – מפלגה מתונה וליברלית המושלת היטב במישור המקומי. אבל גם זה בלתי סביר, אלא אם תוצאה הרסנית תכבול את ידיה של ה-ANC. סביר יותר שהיא תחדש את בריתה עם המפלגות הקיצוניות "לוחמי החופש הכלכלי" ו-uMkhonto weSizwe,
המבקשות להלאים קרקעות, בנקים ומכרות, ושלעיתים נשמעות כאילו הן שונאות את כל הלבנים למעט ולדימיר פוטין.
התקוות ש-ANC תתקן את עצמה התפוגגו שוב ושוב. כאשר סיריל רמאפוסה, מי שנטל חלק בסיום האפרטהייד, נבחר לנשיא ב-2018, הוא התחייב לשים קץ לביזה של קודמו, ג'ייקוב זומה. הוא אכן ביצע מספר רפורמות וחיזק את מערכת המשפט, אך בסיכומו של דבר נכשל משום שהציב את אחדות מפלגתו מעל האינטרס הלאומי. הכוח נעשה כה מושך, עד שאנשים רצחו כדי להיות מועמדים של ה-ANC. ב-2022 נרצחו קרוב ל-100 בני אדם על-רקע פוליטי.