מסעוד פזשכיאן, הנחשב לרפורמיסט במונחים אירניים, נבחר לנשיא המדינה (5.7.24) – וניו-יורק טיימס מציג ארבע נקודות עיקריות בעקבות התוצאות. 1. בחירה ברורה ושיעור הצבעה גבוה הסיבוב השני הציב בפני המצביעים בחירה ברורה, שהספיקה כדי להביא לקלפיות מיליונים שהחרימו את הסיבוב הראשון, בו שיעור ההצבעה היה 40% בלבד – בהמשך לירידה שנרשמה בבחירות לפרלמנט. התקשורת הממלכתית מסרה, כי הפעם השיעור הגיע ל-49.8%. הססמה של פזשיכאן, "להציל את אירן", דיברה לליבותיהם של השואפים לשינוי, גם אם חלקי בלבד בהינתן האווירה הפוליטית והחברתית המגבילה. גם הממשלה מצידה ניהלה קמפיין להעלאת ההשתתפות. עלי חמנאי ממשיך להיות השליט הברור, והבחירות נותנות סוג של לגיטימיות לתיאוקרטיה הסמכותנית. 2. חזרה לאג'נדה הרפורמיסטית-יחסית נצחונו של פזשכיאן מהווה חזרה של סדר היום הרפורמיסטי-יחסי, לאחר שנים בהן נדחק לשוליים. הוא התנגד לחובת עטיית החיג'אב בידי נשים, הבטיח לפזר את משטרת הצניעות ולהסיר את המגבלות על האינטרנט; הוא הכריז על שאיפתו ליחסי שלום עם המערב. עם זאת, יהיה על פזשכיאן (שכיהן 16 בפרלמנט וארבע שנים כשר הבריאות) להתמודד עם היקיצה של המצביעים, שחוו שינוי מועט תחת שני נשיאים קודמים למרות שגם הם הבטיחו שינוי. הרפורמיסט מוחמד חאתמי ואיש המרכז חסן רוחני זכו בנצחונות סוחפים, אך בפועל הוגבלו בידי כוחו המוחלט של חמנאי. 3. האם משהו ישתנה בתוך אירן? פזשכיאן אמר שברצונו לגשר על הפערים בין השמרנים למתונים, והוא יוכל לעצב סדר יום פנימי ולהשפיע על מדיניות החוץ. אולם, מדגיש הטיימס, אירן עודנה תיאוקרטיה הנשלטת בידי חמנאי – כהן דת שלא נבחר בידי הציבור – המקבל את ההחלטות הסופיות ברוב העניינים החשובים. הנשיא יכול לשנות את הטון. פזשכיאן צפוי להטות את אירן מצעדים נוקשים כגון חובת החיג'אב, שהובילה לפני שנתיים להפגנות נרחבות אשר דוכאו באכזריות. הוא גם צפוי לשאת ולתת עם ארה"ב, במטרה לשבור את הקיפאון בתחום הגרעין ולנסות להסיר את העיצומים. הוא זכה לתמיכה של טכנוקרטים מובילים וממשלתו צפויה לשקף זאת. במקביל, הבטיח פזשכיאן לשתף פעולה עם יריביו במאמץ לפתור את הבעיות הדוחקות של אירן ובראשן המצב הכלכלי הקשה ובמיוחד האינפלציה. אולם, כדי להחיות את המשק יהיה על פזשכיאן להגיע להסכם עם ארה"ב, במסגרתו יוסרו העיצומים מעל מגזר הנפט והעברות בנקאיות. אירן אומנם אינה מבודדת כפי שקיוותה ארה"ב – יש לה יחסים הדוקים עם סין ורוסיה – אך העיצומים הם אלו הפוגעים קשות בכלכלתה ובסחר שלה. 4. האם אירן יכולה לשפר את היחסים עם המערב? פזשכיאן ממסגר את נושא הכלכלה כעניין של מדיניות חוץ, ואמר שהוא מוכן לשאת ולתת עם מעצמות המערב (כלומר ארה"ב) כדי להסיר את העיצומים. הוא גם הביע נכונות לחדש את שיחות הגרעין, ובאופן כללי להפחית את המתחים. זהו ניגוד חד למועמד המובס, סעיד ג'לילי, שהתנגד להסכם הגרעין ב-2015 ולאחר מכן עמד בראש הצוות האירני במו"מ שהתפוצץ. במסע הבחירות דחה ג'לילי כל אפשרות של דו-קיום עם המערב וקרא להדק את היחסים עם רוסיה וסין. בזמן כהונתו של איברהים ראיסי כנשיא, המשיך אירן לפתח את מאבק הטילים שלה ותוכנית הגרעין שלה התקדמה, עד כדי מעמד של מדינת סף גרעינית ושבוע בלבד הדרוש לבניית פצצה. היא הפכה לשחקנית עוצמתית ובלתי צפויה במשבר במזרח התיכון, באמצעות רשת של מיליציות וארגוני טרור שהיא מממנת. הגישה כלפי ישראל נקבעת ברמות הגבוהות ביותר (המנהיג העליון) ופזשכיאן אינו צפוי לשנות אותה.