ב-8 ביולי הגיע גבריאל אטל לארמון האליזה והגיש לנשיא עמנואל מקרון את התפטרותו מראשות ממשלת צרפת. אבל הבחירות שהתקיימו ביום הקודם הסתיימו בתוצאות כל כך בלתי ברורות, עד שמקרון ביקש ממנו להמשיך לעמוד בראש ממשלת מעבר. לצרפת אין ממשלה חילופית ולא ברור מתי תהיה. אירופים אחרים רגילים למצב המחייב הקמת קואליציה, מציין אקונומיסט. בגרמניה נדרשו לפני שלוש שנים 73 יום והסכם בן 166 עמודים. בלגיה עברה כמעט שנתיים עד שהקימה ב-2020 קואליציה בת שבע מפלגות. למפלגות הצרפתיות אין מסורת של שאיפה לפשרה. שרל דה-גול הקים ב-1958 את הרפובליקה החמישית כדי ליצור רוב ברור, וזה בגדול מה שהיה מאז. החוקה קובעת שראש הממשלה הוא הממנה את ראש הממשלה, אך אינה מציגה קני מידה לכך. התקדימים הפוליטיים מלמדים, כי מקרון אמור להזמין את הגוש הגדול ביותר להקים ממשלה, גם אם אין לו רוב – וכיום זוהי החזית העממית החדשה של השמאל. היא קיבלה 182 מבין 577 המושבים באסיפה הלאומית, לעומת 168 לגוש של מקרון ו-143 לימין הקיצוני של מרין לה-פן. אולם, ארבע המפלגות המרכיבות את הגוש חלוקות ביניהן בנושאים רבים, כולל בשאלה מי יהיה ראש הממשלה. מאחורי הקלעים מתנהל מו"מ ביניהן. אפילו בתוך הגוש, מתגבש קונצנזוס לפיו זה לא יהיה ז'אן-לוק מלנשון הרדיקלי, ראש המפלגה הגדולה בו, Unsubmissive France. שמו של המועמד עשוי לצוץ בימים הקרובים. גם אם החזית העממית תוזמן להרכיב ממשלת עימות, היא עשויה שלא להאריך ימים. כשלעצמה, חסרים לה למעלה מ-100 מושבים לרוב מוחלט, וסביר להניח שלא תצליח להשיג תמיכה שתעניק לה רוב שכזה. חוץ מזה, רבות מתוכניותיה כוללות הוצאות ניכרות, וכאשר הגרעון כבר עומד להגיע השנה ל-5% תוצר – היכולות הפיננסיות של צרפת כבר מתוחות. השווקים עשויים להעניש בחומרה על תוכניות הוצאות גדולות ובלתי ממומנות, במיוחד כאשר האיחוד האירופי דורש ממנה להפחית את הגרעון. חלופה מבחינתו של מקרון, הרוצה ממשלה יציבה, אפשר להגיע לברית חוצת מפלגות – מהשמאל המתון, כולל הירוקים, ועד הימין המתון – אשר תוכל להשיג רוב. לשם לוחצת הנשיאה היוצאת של האסיפה הלאומית, יעל בראון-פיבו, בנימוק שהיוזמה צריכה לבוא מהפרלמנט. על הנייר המספרים מסתדרים; הבעיה היא בפוליטיקה, מציין אקונומיסט. השמאל, שעדיין צוהל לאחר הצלחתו המפתיעה, אומר שהוא רוצה למשול בעצמו ואין לו מצב רוח לעסקות עם מקרון. המרכז יוכל לעבוד עם השמאל רק בלי מלנשון. זה יכול לקרות, אבל לא מיד. אפשרות שלישית היא "ממשלה טכנית" בראשותו של עובד מדינה או טכנוקרט, כדי להבטיח שמכונת הממשלה תמשיך לפעול מבלי לבצע רפורמות גדולות, ושתשרוד עד לבחירות נוספות. החוקה קובעת, כי ניתן לקיים אותן לפחות שנה לאחר הקודמות. השווקים יקדמו בברכה אפשרות כזאת והיא תעניק יציבות. אולם, הצרפתים כבר חסרי אמון כלפי ממשלתו היוצאת של מקרון, בה היו טכנוקרטים רבים. קשה להניח שאפשרות כזאת תהיה מקובלת, אלא אם לא יעלו יפה כל המאמצים הפוליטיים והתחושה במדינה תהיה שבאמת לא ניתן למשול בה. בקיצור: הצרפתים יצרו פרלמנט מפולג המשקף את האופי המפולג של המדינה, ושאינו מציג מסלול ברור או מיידי ליצירת ממשלה יציבה.