פקידים סינים דוחים את אמירתו של ג'ו ביידן לפיה העולם מצוי ב"קרב בין דמוקרטיה לסמכותנות", בה הם רואים דיבור מסוכן בנוסח המלחמה הקרה. אבל הם לוחמים קשוחים בעצמם ומצביעים על כשליהן של הדמוקרטיות מבית ומחוץ – במיוחד על-רקע הבחירות בארה"ב, מציין אקונומיסט (במאמר שפורסם לפני נסיון ההתנקשות בדונלד טראמפ). דוברים סינים מיהרו לנצל את האירוע. ברשתות החברתיות נפוצו סרטונים בהם נראה ביידן מבולבל ומגומגם. "אחד הוא 'עבריין מדורדר נפשית' והשני הוא 'זקן נרקולפטי'", הגיב אחד הגולשים. שני אנשים העומדים להיכנס לארון מתים מתקוטטים הלוך ושוב", כתב אחר. תגיות של העימות זכו ל-100 מיליון צפיות ברשת Weibo ואלפי תגובות. גם התקשורת הממלכתית נכנסה לתמונה. "זה עניין אמריקני פנימי לגמרי שאין לו שום קשר לסין, אבל הבחירות חשפו כל כך הרבה בעיות בארה"ב", כתב עיתונאי בכיר שצוטט באתרים רבים. סוכנות הידיעות הרשמית Xinhua טענה שהעימות "פשוט חשף שוב בפני העולם את הכאוס והמחלוקות ב'דמוקרטיה האמריקנית'". התגובה הסינית מלמדת עד כמה השתנתה הפוליטיקה שלה עצמה בעשורים האחרונים, מציין אקונומיסט. בשנות ה-1980, לפני הטבח בכיכר טייננמאן ב-1989, יחסיה של המפלגה הקומוניסטית עם ארה"ב היו טובים יותר והיא הייתה מוכנה לשאת דעות יותר מגוונות על הפוליטיקה בארה"ב. סין רצתה ללמוד יותר על ארה"ב, וב-1988 נכחו 12 סינים בוועידת הדמוקרטים כאורחי המפלגה. "סין יכולה ללמוד כמה שיטות ונהלים מהבחירות לנשיאות ארה"ב, כמו למשל יותר פתיחות בבחירת מנהיגים", אמר ג'ו מינג שעמד בראש המשלחת. בשלהי שנות ה-1980 ביקר וונג הונינג בארה"ב וצפה בדמוקרטיה בפעולה; היום הוא האידיאולוג הראשי של המפלגה והאיש מספר ארבע בפוליטיקה הסינית. ב-1991 הוא הביע פסימיות לגבי עתידה של ארה"ב, אך התרשם בצורה ברורה מכמה היבטים של הפוליטיקה בה. "יש דבר נהדר על השיטה הפוליטית האמריקנית: אינך יכול לומר שהיא דמוקרטית ואינה יכול לומר שהיא לא דמוקרטית. ההליך מעניין מאוד ויש בו מידה של פתיחות", כתב על העימותים הנשיאותיים. כיום יש למפלגה דעה נחרצת על הדמוקרטיה האמריקנית. ביידן מסגר את הפוליטיקה העולמית כדמוקרטיה נגד סמכותנות והוא מכנס "פגישות פסגה למען הדמוקרטיה" כדי לגייס את מנהיגי העולם לצידו. בתגובה, מנופפת סין בשריריה האידיאולוגיים. ב-2021, ערב הפסגה הראשונה מסוג זה, היא פרסמה מסמכים ששיבחו את שיטתה-שלה כ"דמוקרטיה שעובדת" וגינו את הגרסה האמריקנית של הדמוקרטיה. אבל בעוד סין מתענגת על המצב העגום של הפוליטיקה האמריקנית, היא גם מודאגת מן ההשלכות. שתי המפלגות סבורות שסין מציבה אתגר לעוצמתה של ארה"ב ומאיימת על הסדר העולמי. ביידן ודונלד טראמפ תומכים בהטלת מכסים על ייבוא מסין כדי להגן על התוצרת האמריקנית מפני מה שהם רואים כתחרות בלתי הוגנת. אם טראמפ ישוב לבית הלבן, סביר להניח שאחד מבכירי ממשלו יהיה רוברט או'בריאן, שהיה יועצו לביטחון לאומי בקדנציה הראשונה. בחודש שעבר כתב או'בריאן, כי שי ג'ינפינג הוא "המנהיג הסיני המסוכן ביותר מאז מאו הרצחני. סין פועלת לחתור תחת הכוח הכלכלי והצבאי של ארה"ב, ועל וושינגטון להשיב לה כגמולה – בדיוק כמו במלחמה הקרה, כאשר פעלה להחליש את הכלכלה הסובייטית". הסינים ממש לא נהנים לשמוע אמירות כאלה. יש בבייג'ינג הרואים אפשרות לשיפור ביחסי ארה"ב-סין אם ביידן יפרוש והמועמד הדמוקרטי יהיה מושל קליפורניה, גווין ניוסום. הם הפיצו סרטונים מביקורו של ניוסום בבייג'ינג באוקטובר שעבר, כאשר היה המושל האמריקני הראשון שנפגש עם שי מזה שש שנים, ואמר ש"גירושין" בין שתי המדינות "אינם אפשרות". אבל הסינים יתאכזבו לנוכח עומק העוינות לסין בשתי המפלגות. חוץ מזה, הם עשויים לטעון שפרישה כזאת אינה אפשרית אצלם; הם כנראה תקועים לעוד שנים רבות עם שי בן ה-71.