"אי-אפשר לנהל סחר בלי מלחמה ומלחמה בלי סחר" – כתב ב-1614 המנכ"ל הברוטלי של חברת הודו המזרחית ההולנדית, יאן פייטרזון קואן, לבעלי המניות של החברה. ארבע מאות מאוחר יותר, הדברים נשמעים שונים במעט. "אל תטעו: אסרטיביות היא תנאי מוקדם לכך שהשווקים שלנו יישארו פתוחים", אומרת סבין וייאנד, המופקדת על מו"מ הסחר באיחוד האירופי. לאחר עשרות שנים בהן ארה"ב תמכה בסחר העולמי מבוסס הכללים, האיחוד צריך כעת ללמוד כיצד לעשות עסקים בעולם מפולג – מסביר אקונומיסט. רכב חשמלי תוצרת סין הוא היעד הנוכחי הגדול ביותר של האיחוד. ב-5 ביולי נכנסו לתוקף מכסים עליו, שהיקפם נקבע לפי היצרן (מ-17% עד 38%), בהתאם לסובסידיות שמעניקה ממשלת סין ולמידת שיתוף הפעולה שלהם עם החקירה שניהל האיחוד. מכסים אלו נוספים ל-10% הקבועים על ייבוא רכב מסין והוטלו בהתאם לכללי ארגון הסחר העולמי. עם זאת, הצמד מסמל את הקו הדק עליו פוסעים פקידי האיחוד: הם רוצים ליישם את הסדר מבוסס הכללים ממנו היבשת מרוויחה המון, וגם להבטיח שהיא לא תיפגע בידי יריבים פרוטקציוניסטיים. ההחלטה בנוגע לרכב החשמלי שנויה במחלוקת. היצרנים הגרמנים התנגדו, מחשש לתגובה הסינית; הקנצלר אולף שולץ הציע מכס אחיד של 15% על כל הרכבים הסיניים. משרד הסחר הסיני הודיע בשבוע שעבר שהוא חוקר את צעדי האיחוד, לקראת תביעה בארגון הסחר וצעדי תגמול. ססיליה מלמסטורם, לשעבר נציבת הסחר באיחוד, סבורה שלקראת הסתיו תושג פשרה על מכסים נמוכים יותר, למרות שהם לא יבוטלו וסין לא תעמוד בכל דרישותיה של בריסל. אקונומיסט צופה התקוטטויות נוספות, במהלכן האיחוד ישתמש בכלי נשק חדשים. אחד מהם הוא "כלי הרכש הבינלאומי": מניעת השתתפותן של מתחרים סיניים במכרזים. ארה"ב עשויה להיות הבאה בתור: כאשר דונלד טראמפ הטיל ב-2018 מכסים על אלומיניום ופלדה, האיחוד ומדינות נוספות הטילו מכסים על ויסקי ואופנועים. אם טראמפ ייבחר שוב ויממש את הצהרתו בדבר מכס כללי של 10%, האירופים ירצו לנקום. בתוך כל אלו, האיחוד מתאמץ להוכיח שמהלכיו עולים בקנה אחד עם כללי ארגון הסחר, שחשיבותו ליבשת גדולה בהרבה מאשר לארה"ב וסין שאינן אוהבות את המגבלות שלו. אבל יש עוד מדינות שאינן אוהבות את הארגון: סין, הודו, רוסיה ודומותיהן מעדיפות שיטה חילופית המבוססת על הסכמי סחר ולא על מוסד שלשיטתן מושחת על-ידי הטלת וטו בידי ארה"ב והאיחוד. התוצאה היא, שהאיחוד מוצא את עצמו מגונן על ארגון פגיע. אם העניינים יתחממו, האיחוד יתקשה בכך. בניגוד למכסים האמריקניים על הרכב החשמלי הסיני, גישתו של האיחוד כה בררנית, עד שהוא מאפשר ליצרנים הסינים לתבוע אותו בבתי המשפט ביבשת. דבקות בכללים הישנים נעשית קשה יותר, משום שהם לא נקבעו לצורך התדיינות עם משקים ענקים המבוססים על הון ממשלתי. עורכי דין חוששים, למשל, ש"כלי הרכש הבינלאומי" עלול להפוך ל"קנו תוצרת אירופה" בלתי לגיטימי אם ייושם בצורה תוקפנית מדי. כוונתו של האיחוד היא להשתמש במכסים כדרך להשיג יחס טוב יותר, כפי שעשתה ארה"ב במכסים על אלומיניום ופלדה. ייתכן שזו תהיה התוצאה בנוגע לרכב החשמלי, אבל ניהול מו"מ לאחר מלחמת סחר הוא משימה קשה, והגישה הזאת עשויה שלא להספיק אם טראמפ יחזור לבית הלבן. במצב כזה, יצטרך האיחוד לחשוב כיצד לגייס לצידו מדינות נוספות, למשל באמצעות תפירה נקודתית של סיוע, השקעות, מימון והסכמי סחר. זו תהיה דרך שלווה יותר מאשר המלחמות של המאה ה-17 – אך בעייתית לגוף מחויב-כללים כמו האיחוד.