שופטת בית המשפט הפדרלי המחוזי בפלורידה, איילין קאנון, מחקה (15.7.24) את כתב האישום נגד דונלד טראמפ בפרשת המסמכים המסווגים. קאנון – אשר מונתה בידי טראמפ בשנת 2020 – קבעה שהתובע המיוחד שהגיש את כתב האישום, ג'ק סמית, מונה שלא כחוק ולכן אין תוקף למהלכיו. בבסיס המחיקה עומדת טענה שהועלתה לראשונה בידי אד מיז, שהיה שר המשפטים בממשלו של רונלד רייגן. לשיטתו, עובדי מדינה צריכים להיות ממונים בידי הנשיא באישורו של הסנאט. כך ממונים 90 פרקליטי המחוזות הפדרליים, שכל התובעים המיוחדים הקודמים באו מבין שורותיהם. אולם, סמית – לשעבר תובע בבית הדין בהאג ובעת מינויו עורך דין פרטי – מונה בידי שר המשפטים, מריק גרלנד (שהיה שופט בבית המשפט הפדרלי לערעורים ומועמד לבית המשפט העליון העליון), בלא אישורו של הסנאט. תיאוריה זו נחשבה למרחיקת לכת ולא אומצה בשעתו בידי עורכי דינו של טראמפ. אולם, היא צברה תאוצה לאחר שבחודש שעבר כתב שופט בית המשפט העליון, קלרנס תומס (בפסק הדין בנוגע לחסינותו של טראמפ), כי על הקונגרס למנות תובע מיוחד וכי הסנאט אמור היה לאשר את מינויו של סמית. תומס – אשר אשתו נטלה חלק פעיל בהכחשת הבחירות של תומכי טראמפ – קרא לבתי המשפט בערכאות הדיוניות לבחון סוגיה זו. עורכי דינו של טראמפ סברו שתיק המסמכים המסווגים הוא החמור ביותר מבחינתו, בעיקר משום שיש בו ראיות חפציות ברורות בדמותם של המסמכים ומשום שהאירועים נעשו ברובם לאחר שסיים את נשיאותו, כך שאין באפשרות לטעון לחסינות. לפיכך, הצלחתם להביא למחיקת כתב האישום – ולו באופן זמני – היא חשובה במיוחד. "לאחר בחינה קפדנית של הטענות היסודיות שהועלו בבקשה [למחוק את כתב האישום], בית המשפט השתכנע שכתב האישום שהגיש התובע המיוחד סמית, עומד בסתירה לשני עמודי יסוד של שיטתנו החוקתית – תפקידו של הקונגרס במינוי פקידים ותפקידו של הקונגרס באישור הוצאות על-פי החוק", נאמר בהחלטה המשתרעת על פני 93 עמודים. לדברי קאנון, אין חקיקה פדרלית המסדירה את מינויו של תובעים מיוחדים כמו סמית. לדבריה, פעילותו של תובע מיוחד תחת סמכותו ופיקוחו של שר המשפטים, מהווה פגיעה בהפרדת הרשויות. "אם הגופים הפוליטיים מבקשים להסמיך את סמית לחקור ולהאשים במלוא הסמכויות של פרקליט פדרלי, יש דרך לעשות זאת" - אך הדבר לא נעשה.

עשרות מסמכים נמצאו במאר-א-לאגו

בכתב האישום בפרשת המסמכים המסווגים נטען, כי טראמפ נטל עימו שלא כדין מהבית הלבן עשרות מסמכים והחזיק אותם באחוזת מאר-א-לאגו שבפלורידה. עוד נאמר כי הם הוחזקו בצורה בלתי מוגנת כנדרש, חלקם התגוללו על הרצפה אפילו בחדרי האמבטיה, וטראמפ סיפר על תוכנם באירועים חברתיים. סעיף נוסף באישום התייחס לכך שטראמפ מסר – באמצעות עורכי דינו – הצהרה שקרית לפיה החזיר את המסמכים, בעוד שסוכני ה-FBI שפשטו על האחוזה מצאו בה מסמכים נוספים. טראמפ טען, כי הייתה לו סמכות כנשיא להסיר את הסיווג מכל מסמך ולעשות בו כרצונו – גישה שנדחתה בידי מומחי משפט וביטחון. סמית הגיש את כתב האישום לפני למעלה משנה, וקאנון טיפלה בו באיטיות רבה – בין היתר בשל סיבות אובייקטיביות שנבעו מהצורך לשמור על חיסיון המסמכים. לצד זאת, נמתחה עליה ביקורת ולפיה התנהלותה נבעה מנטיית חסד לטראמפ, שכאמור הוא אשר מינה אותה. קאנון קיבלה את התיק בצורה רנדומלית, למרות חוסר נסיונה. סמית יכול היה להגיש את כתב האישום בוושינגטון, אך הגיע למסקנה שיש לנהל את התיק לא במקום ממנו נלקחו המסמכים אלא במקום בו הוחזקו. גם אם בית המשפט לערעורים יהפוך בסופו של דבר את החלטתה של קאנון, מדובר בניצחון עצום מבחינתו של טראמפ. אם ייבחר לנשיא, בכוונתו ממילא להורות לשר המשפטים למחוק את שני כתבי האישום שהגיש סמית. בהליכים קודמים נדחתה הטענה בדבר אי-חוקיות מינויו של סמית, אך קאנון אינה כפופה להחלטות אלו. התיק השני והעיקרי הוא בנוגע להתנהלותו של טראמפ סביב אירועי 6 בינואר, בו לא העלתה ההגנה את הטענה בנוגע למינויו של סמית. בתיק זה הורה בית המשפט העליון לבית המשפט המחוזי בוושינגטון לקבוע אלו ממעשיו של טראמפ היו במסגרת תפקידו ולפיכך יש לו עליהם חסינות מוחלטת, ואלו לא היו במסגרת שכזאת ועליהם ניתן להעמידו לדין. הדיונים בנושא זה יחלו לכל המוקדם בספטמבר, כך שברור שהמשפט עצמו לא יתחיל לפני הבחירות. הטקטיקה של טראמפ בכל ההליכים נגדו היא למשוך זמן, והיא עולה יפה.