ג'ו ביידן אמר לאחרונה כמה דברים מחמיאים מאוד על קאמלה האריס. "היא לא רק סגנית נשיא נהדרת; היא יכולה להיות נשיאת ארה"ב", אמר בשבוע שעבר. זו בדיוק הנקודה - מציין ניו-יורק טיימס [בידיעה שנכתבה לפני הודעת הפרישה של ביידן] - היא יכולה. אבל האם היא תהיה? ואולי הכי קריטי: האם ביידן רוצה שהיא תהיה? ביידן צריך היה להחליט האם לתמוך בהאריס [כפי שעשה מיד לאחר הודעת הפרישה], או לפתוח את הדלת להתמודדות קצרה ועזה עד לוועידת המפלגה בחודש הבא. השאלה העסיקה את הפוליטיקאים והאסטרטגים הדמוקרטיים כמעט כמו הוויכוח (שכבר הוכרע) לגבי פרישתו של ביידן. התשובה נגזרת במידה רבה מן האופן בו הם מתייחסים להאריס. תומכיה טוענים שהיא קנתה ביושר את הזכות להתמודד ושמניעתה הדבר ממנה תהיה כניעה לסקסיזם וגזענות. מתנגדיה אומרים שאינה יכולה לנצח בנובמבר ומקווים שהתמודדות תניב מועמד בעל משיכה רחבה יותר. השאלה מקבלת משנה דחיפות לנוכח הדיווחים לפיהם ננסי פלוסי הזהירה שביידן אינו יכול לנצח את דונלד טראמפ, ואמרה לעמיתיה מקליפורניה שהיא מעדיפה התמודדות פתוחה. פלוסי היא ידידה של האריס, אך חושבת שהתמודדות תחזק אותה. לעומת זאת, סגנית מושל קליפורניה ובת בריתה של האריס, אלני קונלאקיס, טוענת שהאריס כבר עברה בחירה כסגניתו של ביידן בפריימריז בהן ניצח בקלות. מבחינה היסטורית, לא היה זה מובן מאליו שהנשיא יתמוך בסגנו כיורשו. הרי טרומן רצה מועמד אחר במקום סגנו. דווייט אייזנהאואר אמר שהוא צריך לחשוב שבוע כדי לחשוב על תרומה חשובה של ריצ'רד ניקסון כסגנו. לינדון ג'ונסון תמך ביוברט האמפרי רק כמה שבועות לפני הבחירות. רונלד רייגן נשאר רשמית ניטראלית ותמך בג'ורג' בוש האב רק לאחר שהבטיח את מועמדותו. ואולי הכי חשוב: ברק אובמה תמך בהילרי קלינטון ולא בביידן ב-2016. בכל מקרה, המצב כעת שונה. הפריימריז הסתיימו והוועידה מתקיימת בעוד ארבעה שבועות. המפלגה מתכננת לאשרר רשמית את מועמדה עוד לפני כן באמצעות הצבעה וירטואלית שתסתיים ב-7 באוגוסט. נותרו רק עשרה ימים עד שהיא תחל. לנוכח מועד פרישתו של ביידן, ההכרעה יכולה להידחות לוועידה עצמה, ולמושלים העשויים להתמודד יהיה זמן קצר אך יקר להתארגן.