בחודש שעבר נכנסו אולף שולץ ועמנואל מקרון לפסגת האיחוד האירופי כאשר באמתחתם תוכנית. הם הסכימו שמסמך "סדר היום האסטרטגי" הקובע את עדיפויות האיחוד לחמש השנים הבאות, איננו מספק: הפסקאות על האקלים וההגירה היו חלשות, ומה עם הביטחון? אבל הטיוטה שלהם עוררה כעס מצד מנהיגים אחרים. קולות עלו, אצבעות הונפו והצמד נסוג מושפל. הם נכשלו במבחן הבסיסי ביותר של האיחוד: אל תפתיעו את עמיתיכם.
הסיפור הזה היה הערת שוליים בתולדות האיחוד, אלמלא היה מאיר מגמה מטרידה – מסביר אקונומיסט. אם מקרון איננו בונה-קואליציות, גרמניה – העשירה והמאוכלסת במדינות האיחוד – אמורה להיות שונה. אך בפועל, המדינה שבעבר עיצבה את גישתו של האיחוד בכל נושא, כעת – תחת שולץ – היא פועלת הרבה מתחת לכוחה ומרגיזה את שותפותיה.
אקונומיסט מדבר על שני היבטים בחוסר התפקוד של גרמניה בבריסל. האחד נובע מקשיי הקואליציה המשולשת של שולץ (הסוציאל-דמוקרטים, הירוקים והדמוקרטים החופשיים). קואליציות גרמניות קודמות היו בקושי סמל להרמוניה, אבל שולץ גרוע במיוחד באכיפת רצונו על שריו וממשלתו איטית בשינוי מדיניותה.
חוסר התפקוד פוגע באמינותה של גרמניה, התלונן השגריר לאיחוד האירופי במכתב ששלח לברלין והודלף. מאז המצב רק החמיר. דיפלומטים ממדינות ידידות אומרים שהחלו לעקוף את גרמניה במקום לעבוד איתה. וגרוע מזה: הבלגן בברלין משבש את העבודה בבריסל, שם הפקידים נאלצים לנחש מה תעשה ממשלת שולץ. "שיחות עם שרים שונים בגרמניה הן כמו שיחות עם מדינות שונות", אומר פקיד העוסק באוקראינה.
כאן מגיעה הבעיה השנייה: התנהגותו של שולץ במועצת אירופה. פסגות האיחוד הן לעיתים אירועים בלתי צפויים, בהן לאישיות של המנהיגים יש תפקיד מכריע. פקיד ותיק אומר כי בעוד אנגלה מרקל "ממש החזיקה את האיחוד מאוחד" באמצעות פשרות, שולץ מביע את עמדתו ואינו מותיר מקום לדיון. "הם מתמקחים כמו מנהלי חשבונות קטנוניים. מרקל בחיים לא הייתה עושה את זה", אומר פקיד אחר.
להגנתו של שולץ, שנכנס לתפקידו ב-2021, ניתן לומר שהוא יחסית חדש; למרקל נדרשו שנים למצוא את מקומה באיחוד [אם כי שולץ היה שר החוץ שלה – א.ל]. גם התנאים השתנו: במשבר החוב בעשור הקודם יכלה גרמניה המשגשגת לכפות את רצונה על מדינות חלשות יותר; כיום היא ניצבת על סף מיתון ומתמודדת עם בעיות משלה. שולץ גם ירש ממרקל מדיניות אנרגיה והגנה בעייתית, והפלישה הרוסית לאוקראינה הפכה את גרמניה ל"פושטת רגל מוסרית", כלשונו של דיפלומט אחד.
לגרמניה יש רקורד נאה בסוגיית אוקראינה: היא שלחה נשק יותר מכל מדינה אירופית אחרת, חיזקה את צבאה שלה והתנתקה מהגז הרוסי. שולץ גם פועל לזירוז צירופה של אוקראינה לאיחוד, כולל תרגיל שייתכן רק בבריסל: הוא דאג שוויקטור אורבן ייצא מהחדר בזמן הצבעה קריטית. עם זאת, היא גם סופגת ביקורת: שולץ סירב לאחרונה אפילו להעמיד פנים שהוא מוכן לדון בחיזוק האגף המזרחי של הברית, וזאת מסיבות של מחלוקת פוליטית פנימית על התקציב.
מובן שגם במדינות אחרות יש קואליציות המושכות לכיוונים שונים, ממשיך אקונומיסט. בגרמניה גם קיים איסור חוקתי על נטילת הלוואות בהיקף נרחב, ובית המשפט החוקתי שלה מגביל את יכולתה של הממשלה להיענות לדרישות האיחוד. רבים מצפים מגרמניה ליותר מאשר ממדינות אחרות, ושולץ עצמו אמר עם כניסתו לתפקיד שיש לה "אחריות מיוחדת" לכך שאירופה תצליח. וכך נוצר לעיתים פער בין גאוותם של הגרמנים על הישגיהם לבין אכזבתם של מי שמחוצה להם כאשר ציפיותיהם אינן מתגשמות.