145 מהגרים מאפריקה הגיעו לאיים הקנריים שבשליטת ספרד באותה ספינה, והם בני מזל: איש אינו חולה בצורה רצינית, אף אישה לא ילדה בדרך וכולם שרדו. השנה מתו למעלה מ-5,000 מהגרים שניסו להגיע בצורה דומה, ואילו 20,000 הגיעו בחיים במחצית הראשונה. לאירופה כולה הגיעו 94,000, ירידה של שליש לעומת אשתקד – מוסר אקונומיסט. הספינות מפליגות מערבית לאפריקה (בעיקר ממאוריטניה), כדי לחמוק ממשרות החופים של מדינות היבשת. עובדה זו מאריכה את המסע וגורמת לכך שהיעד הקרוב ביותר באירופה הוא הקנריים המערביים והקטנים ביותר, בהם חיים 7,000 איש בלבד. לאחר כמה ימים המהגרים עוברים למנזר לשעבר, בו הם יכולים לחיות בחופשיות. רבים מהילדים המגיעים לבדם מתאכסנים אצל משפחות מקומיות והולכים לבית הספר. לאיים יש היסטוריה ארוכה של קליטת מהגרים, אוכלוסייתם מזדקנת והם שמחים לקבל עובדים לחקלאות, תיירות ובנייה. אבל רוב המבוגרים נשלחים לאי טנריף ומשם ממשיכים רבים מהם לספרד, שם קבלת הפנים הרבה פחות אוהדת. הספינות המגיעות לקנריים ולאיטליה הן רק חלק מבעיית ההגירה הבלתי-חוקית לאיחוד האירופי. רובם מגיעים דרך האוויר (עם ויזות תיירים חוקיות) או ביבשה. מאז המשבר בשנים 2016-2015, בהן הגיעו למעלה ממיליון מסתננים, האיחוד מתקשה למצוא מענה קולקטיבי. כעת נדמה שיש לו: בחודש מאי אישר האיחוד "אמנת הגירה" בת עשרה חוקים, אשר תיכנס לתוקף ביוני 2026. האמנה כוללת שדרוג מקיף של המערכת לרישום מהגרים ונטילת טביעות אצבעותיהם, כך שניתן יהיה לאתר את המסתננים החוזרים ולמנוע מעבר של מהגרים בין חלקי האיחוד. חידוש נוסף הוא יצירת פיקציה משפטית, לפיה המסתננים טרם נכנסו לאיחוד. היא תאפשר את "נוהלי הגבול" שבלב האמנה: מסתננים המהווים סיכון ביטחוני או שמגיעים ממדינה בטוחה יחסית (שפחות מ-20% המגיעים ממנה קיבלו בעבר מקלט מדיני), יוכלו להיות מגורשים לארצותיהם בהליך מזורז. האחרים יוכלו לפתוח בהליך הממושך של בקשת מקלט, וכך גם ילדים בודדים וחולי נפש. "מכניזם של סולידריות" יאפשר למדינות השוכנות בגבולות האיחוד להעביר מדי שנה 30,000 מבקשי מקלט למדינות אחרות, בהתאם למכסות שנקבעו. מדינות שיסרבו למלא את חלקן יוכלו לשלם 20,000 אירו לאדם. אולם, חברות האיחוד יוכלו להכריז על משבר הגירה (בהסכמת מוסדות האיחוד) ולהשהות כמה מחובותיהן על-פי פרק זה של האמנה. האמנה לא תעבוד בלא דיפלומטיה, צופה אקונומיסט. האירופים כבר עסקו עסקות להגבלת ההגירה עם מצרים, לוב, מאוריטניה, מרוקו, תוניסיה וטורקיה. לעיתים הללו גרמו לתוצאות חמורות: מהגרים שחורים במאוריטניה, תוניסיה ומרוקו נעצרו והושלכו למדבר, תוך שימוש בכלי רכב שתרם האיחוד – דווח בחודש מאי. מקרים קיצוניים כאלה צפויים להימשך. החלק הקשה ביותר יהיה להתמודד עם ארצות המוצא של המסתננים. האיחוד רוצה שהן יבלמו אותם וחתם על הסכמים עם כמה מהן. אבל האמנה הנוכחית יוצאת מתוך הנחה שהן יסכימו לקחת אותם בחזרה; בפועל הן מסרבות לעיתים קרובות ואין דרך להכריח אותן. משבר סירות קודם ממערב אפריקה לקנריים, ב-2006, מלמד מה כן אפשר לעשות – סבור אקונומיסט. ספרד הגיעה אז להסכמים עם כמה מארצות המוצא, שיתפה פעולה עם כוחות ביטחון מקומיים, הגבירה את הסיוע בתחום הפיתוח והגדילה את מספר המהגרים החוקיים. האמנה החדשה תחייב גופים רבים לשתף פעולה זה עם זה. הממשלות זקוקה לגישה מתואמת הכוללת את משרדי הפנים, החוץ והעבודה, את הביטוח הלאומי, את רשויות הפיתוח הבינלאומיות ועוד. 27 ממשלות האיחוד חייבות להסתדר זו עם זו בצורה הטובה ביותר. צריך לצרף למאמץ את ארצות המוצא והמעבר. לאירופה יש סוף-סוף משהו שנראה כמו מערכה הגירה קיבוצית; כעת עליה לגרום לה לפעול.