הסיבה השנייה היא האטה בכלכלה האמריקנית. עד לאחרונה, המנטרה של השוק הייתה "חדשות רעות הן חדשות טובות": האטה בצמיחה והיחלשות בשוק העבודה אותתו על ירידה באינפלציה ועל הורדה קרובה של הריבית. אבל דוח העבודה שלשום היה חדשות רעות שהן חדשות רעות: שיעור האבטלה עלה ביולי ל-4.3%, שיא של שלוש שנים, ולמשק נוספו רק 114,000 משרות לעומת תחזית ל-175,000. במילים אחרות: סכנת המיתון שוב צצה. המשקיעים החלו להמר על הפחתת הריבית בחצי נקודה בחודש ספטמבר, והריבית באג"ח הממשלתיות ירדה ביותר מנקודה ל-3.9%. עד לפני כמה שבועות, ציפיות שכאלה לירידה בהוצאות המימון היו נותנות דחיפה למניות. כעת המשקיעים חוששים יותר מתפנית לרעה ומפגיעה ברווחי החברות. הגורם השלישי, ממשיך אקונומיסט, הוא התחזקותו של היאן היפני אל מול סל המטבעות, בקצב המהיר ביותר מזה שני עשורים. סיבה חלקית היא החלטתו המפתיעה של הבנק המרכזי בשבוע שעבר להעלות את הריבית ב-0.1%. התחזקות של היאן מחלישה אוטומטית את שוק המניות המקומי, שכן רבות מן החברות הגדולות – כמו היטאצ'י, סוני וטויוטה – רושמים את עיקר הכנסותיהן בחו"ל במטבעות זרים. מרכיב חשוב יותר הוא הקשר בין יאן חלש לבין מדיניות מוניטרית "אולטרה-יונית". השילוב שלהם אפשר ליטול הלוואות זולות ביאן, להמיר את הכסף לדולרים ולהשקיע באג"ח אמריקניות שהתשואה עליהן הייתה גבוהה בהרבה מהריבית על ההלוואה. אבל כאשר עולה ביפן ויורדת בארה"ב, מתפוגגת האטרקטיביות של מהלך זה. וגרוע יותר: התחזקות היאן מייקרת את פרעון החוב הדולרי. משקיעים רבים ייאלצו לסגור פוזיציות ואולי גם למכור במהירות נכסים אחרים, מה שיוסיף לחוסר היציבות בשוקי המניות ביפן ובעולם. כמו תמיד, מסיים אקונומיסט, השאלה לקראת השבוע הנוכחי היא האם התנודות במחירי הנכסים עזות דיין כדי לסכן את מי שחשוף אליהם בצורה ניכרת. בהקשר הזה, הירידות בזהב ובמניות הבנקים הן מסוכנות. השאלה האם יימצא משקיע גדול שיחליט שזה הזמן למכירת חיסול, תושפע ממצב הרוח הכללי; נכון לעכשיו, הוא איננו טוב.