ב"יום שני השחור", 19 באוקטובר 1987, צנח מדד דאו ג'ונס ב-22.6%. פרשנים רבים מיהרו להסביר מדוע – תגובה לאירוע פוליטי כלשהו, איזושהי פיסת מידע כלכלי או מה שלא יהיה. אולם, הכלכלן רוברט שילר שלח שאלונים לרבים מפעילי השוק בעוד המפולת בעיצומה, והתברר לו שאיש מהם לא תלה את מכירת המניות במה ששמע בחדשות. ההסבר המרכזי היה: אני מוכר כי המחירים יורדים. במילים אחרות: הייתה זו פניקה שהזינה את עצמה.
שילר זכה בפרס נובל על מחקריו ברציונליזציה של השווקים – פרס אותו חלק עם יוג'ין פאמה, המפורסם בתיאוריה ולפיה השווקים רציונליים ויעילים. אל תתנו לאיש לומר לכם שלשבדים אין חוש הומור – מעיר (7.8.24) פרופ' פול קרוגמן, גם הוא חתן הפרס, במאמר בניו-יורק טיימס בעקבות הטלטלות העזות בשוקי המניות בימים האחרונים. "אני חושב על העבודה של שילר כאשר השווקים משתוללים", הוא מעיד על עצמו.
שערי המניות בוול סטריט עודם גבוהים משמעותית מכפי שהיו לפני שנה, וגם גבוהים מכפי שהיו כאשר ג'ו ביידן נכנס לתפקידו. רוב הפרשנים הסבירו את המפולת בחששות מפני מיתון בארה"ב; אבל האמת היא שאיננו יודעים מדוע שווקים נופלים, מגיב קרוגמן. אין ספק שהחששות מפני מיתון גברו, אבל רוב מי שמכר מניות ב-1987 ומוכר מניות ב-2024 אינו עוסק בניתוח מקרו-כלכלי, אלא משום שהמחירים יורדים. קשה לדעת מה מתחיל את הירידות, אבל זה גם לא חשוב; יש סיבות אפשריות רבות, ומה שחשוב הוא כמה זמן תימשך הפניקה והאם יהיו לה תופעות לוואי משמעותיות.
ועדיין, האם החששות ממיתון עומדים בבסיס הירידות הנוכחיות? ככל שבוחנים יותר את הנתונים, ההסבר הזה פחות הגיוני – משיב קרוגמן. החששות הללו צריכים לבוא לידי ביטוי בעיקר במדד סטנדרד אנד פור'ס 500, הכולל את החברות הגדולות ביותר בארה"ב. הוא אכן ירד, אבל התמונה מבלבלת. אין ספק שהרווחים צפויים לרדת, אך כך גם הריבית – מה שאמור להעלות את שערי המניות. חוץ מזה, אם זאת הסיבה – מדוע צנחו שערי המניות בטוקיו, שם התחילה הירידה העולמית?