המשחקים האולימפיים נזקקו להתחלה מחודשת, ואולימפיאדת פריז העניקה אותה. סימון ביילס, סטף קרי, גבי תומס וקייטי לדקי – כוכבים, ללא ספק. אבל הכוכב הבולט ביותר היה העיר פריז, במה ללא מתחרים. משחקי כדורעף החופים התקיימו בצל מגדל אייפל; הרכיבה על סוסים – בגנים של טירה מהמאה ה-17. האולימפיאדה הבאה תתקיים בלוס אנג'לס, וזה לא יהיה אותו הדבר – צופה וושינגטון פוסט. "אם לוס אנג'לס תרצה להעתיק את מגדל אייפל, זהו מתכון לאסון", אומר נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, תומס בך. "כל אולימפיאדה צריכה להיות אותנטית, יצירתית, להפגין את תרבותן של המדינה המארחת והעיר המארחת ולחלוק אותן עם העולם". זה בדיוק מה שעשתה פריז. המשחקים בטוקיו ובייג'ינג היו נוראים, לא אותנטיים. הקורונה גרמה לדחיית אולימפיאדת טוקיו ל-2021 והיא התקיימה ללא קהל. המתקנים היו במה הוליוודית, לא יותר. את האנרגיה היו צריכים לספק המתחרים. זה פשוט לא מילא את האצטדיונים. "אני לא אשקר. זה מבאס", אמרה כוכבת הכדורגל האמריקנית מייגן ראפינו. משחקי החורף בבייג'ינג ב-2022 היו גרועים כמעט בה במידה, לא רק משום שהקורונה נמשכה ושוב נאסרה כניסת קהל, אלא גם משום שהבועה האולימפית נשאה עימה את הפיקוח ההדוק של הממשלה הסינית. ההגבלות היו מבוססות על רפואה ומדע, אך היה קשה להימלט מהתחושה הדרקונית. נלך עוד אחורה, כאשר היו צופים. משחקי החורף בקוריאה הדרומית ב-2018 הרגישו מרוחקים ומקוטעים. משחקי הקיץ בריו דה-ז'נירו ב-2016 היו גרוטסקיים בשל עקירתם של תושבים ובניית מתקנים שכעת עומדים נטושים. משחקי החורף בסוצ'י ב-2014 היו פרויקט ראווה של רודן. לכן, הניגוד של פריס חד וברור – טוען הפוסט. הם היו ריקוד, תנודתיים, מלאי חיים. ברור, לא כל הצרפתים תמכו ברעיון. התרוקנותה של פריז בחודשי הקיץ החלה השנה מוקדם מהרגיל. אבל די היה לבלות דקות בודדות עם הקהל הביתי, כאשר הוא שר את המרסלייז; אי-אפשר להימנע מהצמרמרות. המשחקים אפילו סיפקו תזכורת לקורונה, כאשר האצן האמריקני נח ליילס (זוכה ה-100 מטר) סיפר לאחר שהגיע רק למקום השלישי בגמר ה-200 מטר, שהוא לקה בה לפני המרוץ. הוא התמודד נגד המחלה וגבר עליה.