מאחורי מעטה עבה של עצי אשור, לחופו של אגם כחול בעיירה ואנדליץ שבמרחק שעת נסיעה מצפון לברלין, ניצבת וילה שהייתה בבעלותו של יוזף גבלס – שר התעמולה הנאצי וחסידו הקנאי ביותר של אדולף היטלר. איש אינו יודע מה לעשות במעון הקיץ הזה, כותב ניו-יורק טיימס. הווילה נבנתה בידי גרמניה ערב מלחמת העולם השנייה ושייכת כיום למדינת ברלין. לאורך השנים נוספו במתחם בניינים, בתקופה הקומוניסטית הוא היה בית ספר וכיום הוא משתרע על פני 80 דונם – מזכרת משני המשטרים הרודניים. תחזוקתו היא נטל כבד מדי על קופת המדינה, הוא יקר מדי לרוב יזמי הנדל"ן, הנטל ההיסטורי שלו מעיק מדי – וברלין למעשה ויתרה על האפשרות לפתח אותו או למכור אותו. היא מציעה אותו חינם ולמעשה מבהירה: אם איש לא יקח את המקום – נהרוס אותו. מאז הודעתה של ברלין, הגיעו מתעניינים מכל רחבי העולם. דרמטולוג רוצה להפוך את המקום למרפאת עור. יש כמה ציידי מציאות, אבל איש מהם לא נראה מתאים. התעניינותה של קבוצת ימין קיצוני בשם Reichsbürger (כמה מחבריה מואשמים בקשירת קשר להפלת הממשלה) אימתה את חששותיהם הגרועים ביותר של השלטונות: שהקשר לתקופה הנאצית ימשוך קונה מפוקפק. הקשר הזה הוא גם הסיבה להזנחת הווילה ולכך שהממשלה אינה מוכנה למכור אותה לכל המרבה במחיר. גורלה של הווילה משקף מחלוקת עמוקה יותר וארוכה יותר: האם לשמר אתרים מן העבר האפל של גרמניה, מסביר הטיימס. מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, הגישה השלטת הייתה להתקדם תוך התעלמות מן הבעלים הקודמים. כך למשל, דירתו של היטלר במינכן היא מזה שנים ארוכות תחנת משטרה ללא כל ציון של העבר. אשתקד הפכה ממשלת אוסטריה את מקום לידתו של היטלר לתחנת משטרה. השימוש הזה מונע מניאו-נאצים להפוך את המקומות לאתרי עלייה לרגל. אולם, עם התחזקותו הפוליטית של הימין הקיצוני, השתנתה דעת הקהל וכעת מדובר על כך שיש לשמר את העבר כדי שלא ניתן יהיה להשכיח אותו. הצמחייה הפראית שגדלה מסביב לווילה חוסמת את הכניסה לקולנוע הפרטי בו הקרין גבלס סרטי תעמולה. קורי עכביש מכסים את חלונות חדרי המגורים. אבק כבד עוטה את חדרי האירוח בהם קיבל גבלס את פניהם של בכירי הרייך השלישי, ובהם שיחקו ששת ילדיו – אותם רצחה אשתו, מגדה גבלס, לפני התאבדותם של השניים בבונקר של היטלר. אחזקת הבניין, רק כדי למנוע ממנו להתמוטט, עולה 280,000 אירו בשנה. שיפוץ יהיה לא רק יקר, אלא גם יעלה במלוא עוזה את השאלה העקרונית של שימור העבר הנאצי והקומוניסטי של גרמניה. אסור שהם יהיו יפים מדי, אבל אם יתמוטטו – תאבד ההזדמנות להסביר למה שימשו בעבר. הבית מלא ברכיבים אדריכליים שהיו פופולריים בקרב המנהיגים הנאציים – כמו למשל חלונות המגיעים עד הרצפה, בדומה לאלו שהיו במעון ההרים של היטלר. מאחור גם יש מקלט – ליתר ביטחון. חלקים אחרים נוספו עם הזמן, כמו מבנים ששימשו כאקדמיה בינלאומית לנוער בתקופה הקומוניסטית. גם חלק זה של ההיסטוריה נושא זכרונות כואבים מבחינת הגרמנים, והאתר כולו מנציח שתי רודנויות רצופות. לאחר ששמע על כוונתה של ברלין למסור חינם את הנכס, שלח הרב מנחם מרגולין, יו"ר האגודה היהודית האירופית, מכתב פתוח המציע להפוך אותו למרכז חינוכי נגד כל צורות השנאה. שלטונות המדינה אומרים שזהו פרויקט ראוי, אבל הבעיה היא התקציב. וולטר רייך, שהיה מנהל מוזאון השואה בוושינגטון, מגיב: זוהי חובתה של גרמניה לסייע במימון, כחלק מהנטל ההיסטורי הרובץ עליה.