למרות המהפך בסקרים, קאמלה האריס בהחלט עשויה להפסיד בבחירות. אבל אם היא תנצח, אחד ההסברים יהיה שהרפובליקנים ניסו לשחזר את הבחירות הלא-נכונות – מנתח פרופ' פול קרוגמן בניו-יורק טיימס. המסר הרפובליקני היה בגדול חזרה על זה של רונלד רייגן ב-1980: "האם מצבכם כיום טוב יותר מאשר לפני ארבע שנים?" יישום הגישה הזאת ב-2024 תמיד היה בעייתי, ותלוי בכך שהבוחרים ישכחו את האבטלה הגואה והתמותה ההמונית של 2020. כעת נראה שהבחירות הנוכחיות יהיו דומות יותר לאלה של 1984, כאשר רייגן ניצח ברוב מוחץ תחת הססמה "בוקר באמריקה". המצב בארה"ב באותה שנה היה גרוע בהרבה מן המורשת שיצרו השמרנים לאורך השנים. שיעור האבטלה בחודש נובמבר (מועד הבחירות) היה 7.2%, לעומת 4.3% כיום; האינפלציה הייתה למעלה מ-4%, בעוד שכעת היא 2.9%; שיעור מעשי הרצח היה גם הוא גבוה בהרבה. אולם, האבטלה והאינפלציה היו נמוכות מאשר שנים אחדות לפני כן ואמריקנים רבים חשו שהמדינה יוצאת מן הדיכאון של 1980. במבט לאחור, החגיגה הייתה מוקדמת מדי: היה זה עשור של התרחבות פערים ודה-תיעוש, וביל קלינטון ניצח ב-1992 משום שיצא נגד המורשת הכלכלית של רייגן וג'ורג' בוש האב. אבל הריקנות של "בוקר באמריקה" התגלתה רק מאוחר בהרבה. המצב בארה"ב כיום טוב לא רק מבחינה אובייקטיבית, ובמיוחד בהשוואה למדינות עשירות אחרות; הוא משתפר במהירות בממדים רבים, טוען קרוגמן. שיעור המועסקים בליבת גיל העבודה הוא הגבוה מזה 23 שנים. האינפלציה ירדה בשני שלישים לעומת השיא של 2022. הפשיעה הקשה, אשר עלתה משמעותית בשנה האחרונה של דונלד טראמפ, פוחתת במהירות. עד לאחרונה נראה היה, שהבוחרים אינם מרגישים את החדשות הטובות וטראמפ הצליח לנהל קמפיין המבוסס על טענות כוזבות על "פשע מרקיע שחקים" ו"מיתון בפתח". אפשר לטעון שלציבור לא אכפת שקצב האינפלציה יורד, כי המחירים עודם גבוהים משהיו. אבל בנובמבר 1984, המחירים היו גבוהים ב-21% מאשר בתחילת כהונתו של רייגן, מה שלא מנע מהציבור לתת לו קרדיט על הורדת האינפלציה (שהייתה למעשה הישג של הפדרל ריזרב). נראה שהבעיה לא הייתה במסר אלא במוסר. דברים טובים מאוד קרו במשמרת של ג'ו ביידן, רבים מהם בזכותו. אבל בשל שורה של גורמים – גילו, העלייה באינפלציה ב-2021 וב-2022, סגנונו האישי – הבוחרים לא היו מוכנים לתת לו קרדיט על הישגיו. אך כעת האריס היא המועמדת ומצב הרוח השתנה. סקרים מלמדים שיתרונו של טראמפ בשאלת הניהול הכלכלי הצטמצם משמעותית; יש לו יתרון קטן, אם בכלל, בנוגע למאבק פשיעה; והאריס מובילה משמעותית בנושאי ההפלות והבריאות. לא בטוח שהאריס תנצח, מדגיש קרוגמן. לבוחרים רבים יש זכרונות טובים מ-2019 והם שכחו את 2020; טראמפ מוביל בנושא ההגירה. ייתכן שבוחרים רבים כלל אינם יודעים שהאינפלציה והפשיעה ירדו. איש מן המועמדים לא ישיג ניצחון מוחץ בסגנון רייגן, בגלל הקיטוב הפוליטי. ועדיין, יש תחושה אמיתית שהבחירות נראות לפתע יותר כמו 1984 מאשר כמו 1980, כאשר האריס ממלאת את תפקידו של רייגן. טראמפ טוען שהמצב איום ונורא, וזה היה די נכון ב-1980 – אבל לא ב-2024. האריס מתמודדת כמועמדת של האופטימיות והתקווה, ומכריזה שארה"ב גברה על אויביה – וזה נכון. האמת היא שהייתה סיבה אמיתית להרגיש טוב לגבי ארה"ב גם לפני חודש-חודשיים, אבל הבוחרים לא היו מוכנים להאמין בכך כל עוד ביידן התמודד. עם האריס, הישגיו של ביידן אולי סוף-סוף ישתלמו מבחינה פוליטית, מסיים קרוגמן.