נחשו מי אמר את זה: "סיימתם קולג', אני חושב שאתם צריכים לקבל גרין קארד באופן אוטומטי כחלק מהתואר". התשובה המפתיעה: דונלד טראמפ. בין אם התכוון לדבריו ובין אם לאו, ברור שאפילו פוליטיקאי-פרו-ילידים כמוהו מבין את חשיבותם של מהגרים בעלי כישורים. הם מועילים מאוד מאוד, קובע אקונומיסט, משום שכישוריהם משלימים את אלו של המקומיים. הם מביאים ניסיון שונה, ידע שונה וקשרים שונים, והופכים את עמיתיהם המקומיים ליצרניים יותר. מחקר של אוניברסיטת הרווארד מצא, כי מותו של עמית מהגר מוריד את היצרניות (הנמדדת בפטנטים) בשיעור כמעט כפול ממותו של מקומי. מכאן הסיקו החוקרים, כי למרות שמהגרים (דור ראשון) מהווים רק 14% מתושבי ארה"ב, הם אחראים ל-36% מהיזמות. ככל שהגלובליזציה מתחזקת, מעבר המוחות הופך לבעל חשיבות עצומה בהפצת רעיונות חדשים. רוב המדינות העשירות אינן נלהבות לאפשר כניצסת יותר עובדים ומבקשי מקלט, אך טוענות שהן רוצות למשוך את המוכשרים ביותר, במיוחד בתחומים הנתפסים כאסטרטגיים (כמו בינה מלאכותית) או שמביאים תועלת ברורה למצביעים (כמו רפואה). ארה"ב, סין ורוב מדינות אירופה מקדמות בברכה מהגרים כאלה. אולם, לעיתים מתערבים שיקולים אחרים. האובססיה של סין לביטחון מקשה את חייהם של זרים: המשטרה בולשת אחריהם, בני/בנות זוגם מוזהרים שאולי מדובר במרגלים, יועצים שהם שוכרים נעצרים בטענה להעברת מידע סודי. בבריטניה הובילה האובססיה להפחתת מספר המהגרים את ממשלת הלייבור לקרוא לחברות ההיי-טק לשכור פחות מהנדסים זרים, בטענה הכוזבת שבכך ייווצרו יותר משרות כאלה למקומיים. ארה"ב נהנית מאחד משוקי העבודה האטרקטיביים ביותר בעולם – וסובלת מאחת ממערכות ההגירה הגרועות ביותר, קובע אקונומיסט. כאשר חברה מבקשת ויזת עבודה זמנית לעובד בעל כישורים גבוהים ובשכר בן שש ספרות, יש 75% סיכוי שהבקשה תידחה – וזה יקח שנה תמימה, נצח במושגי עולם ההיי-טק. ואם מקבל הוויזה מבקש אישור לשהיית קבע, מוטב שלא יגיע ממדינה מאוכלסת בצפיפות: רק 7% ממקבלי הגרין קארד יכולים להגיע ממדינה אחת, מה שמעניק להודו 134 אשרות בשנה. רבים מוותרים: 73% מהבוגרים הזרים של האוניברסיטאות בארה"ב רוצים להישאר בה, אבל רק 41% עושים זאת.