הנאום הכלכלי של קאמלה האריס (16.8.24) היה שונה מאוד מזה של דונלד טראמפ כמה ימים לפני כן. היא באמת הציגה תוכנית כלכלית והיא לא שיקרה – מציין פרופ' פול קרוגמן בניו-יורק טיימס. אבל מה לגבי התכנים? לא במפתיע, יש הטוענים שהיא חשפה את עצמה כשמאלנית קיצונית; אפילו פרשנים מתונים אמרו שהיא קראה להטיל פיקוח על המחירים. מוזר, מגיב קרוגמן, כי היא לא אמרה שום דבר כזה. ככלל, האריס הציעה עמדה שמאלנית מתונה שאינה שונה מהותית מתוכניותיו המקוריות של ג'ו ביידן – אותן הצליח לממש בצורה חלקית בלבד בשל הרוב הדחוק מאוד שלו בסנאט (שלמעשה העניק לסנאטור הדמוקרטי-שמרני ג'ו מנחין זכות וטו). קרוגמן עובר על הצעותיה של האריס, לפי הנוסח המפורט יותר שהפיץ המטה שלה. לדעת קרוגמן, ההצעה החשובה ביותר והטובה ביותר של האריס היא לחדש את ההכרה לצורכי מס בהוצאה למעונות יום, אותה העניק ממשל ביידן ב-2021 אך פקעה ב-2022 בשל העדר רוב בקונגרס. צעד זה הפחית משמעותית את מספר הילדים העניים; האריס מבטיחה להגדיל אותו למשפחות בעלות ילדים בשנתם הראשונה. המאבק בעוני בקרב ילדים אינו מוצדק רק מבחינה מוסרית, אלא גם מבחינה כלכלית: אמריקנים הגדלים בעוני לרוב נדונים למצב בריאותי קשה יותר ולהכנסה נמוכה יותר כבוגרים, אך שמניעת העוני מסייעת לעתיד המדינה. קרוגמן פחות נלהב מהצעותיה של האריס בתחום הדיור, המשלבות הקלות מס ליזמים עם סיוע לרוכשי דירה ראשונה. ההצעות הללו אינן גרועות בפני עצמן, אך הבעיה בתחום הדיור היא הרגולציה המכבידה על הבנייה. זו קיימת בעיקר ברמות המדינה והעיר, ואינה בהישג ידו של הממשל הפדרלי. אגב, מעיר קרוגמן, התוכנית השמרנית Project 2025 של Heritage Foundation [שעוררה סערה וקמפיין טראמפ ניסה להתנער ממנה] תומכת בהמשך הרגולציה המקומית ומתנגדת לבניית דיור בר-השגה. לבסוף: סוגיית המחירים. קרוגמן אומר שנדהם מכמות התגובות המגוחכות בהן נטען שהאריס מציעה פיקוח על המחירים. לפי תגובות אלו, האריס מחזירה לחיים את ריצ'רד ניקסון ואולי הופכת לניקולס מאדורו הבא [רודן ונצואלה]. בפועל, היא מציעה חקיקה שתאסור להקפיץ את מחירי מוצרי היסוד. זוהי כמובן מחווה פופוליסטית – דרך להציע משהו לבוחרים הכועסים על מחירי המזון הגבוהים. אבל זה שמשהו פופליסטי, אינו אומר שהוא שגוי. האריס לא פרסמה תוכנית מפורטת בנושא המחירים, אך לא סביר שהיא תהיה קיצונית מהצעת החוק שהגישה השנה הסנאטורית הפרוגרסיבית אליזבת וורן – וזו הצעה מתונה להפתיע, הדומה לחוקים הקיימים ברבות ממדינות ארה"ב. כך למשל, טקסס הסופר-שמרנית אוסרת על עסקים רבים "לגבות מחירים מופקעים" על מזון ודלק בשעת חירום. חוקים כאלו קיימים, כי הבוחרים שונאים עסקים שמנצלים מחסור כדי להעלות מחירים, וגם משום שבלעדיהם עלולים הסוחרים להחמיר עוד יותר את המחסור. אפשר לתמוך בהגבלות חוקיות על הקפצת מחירים, גם מבלי לקבל את הדעה הפופולרית אך השגויה לפיה תאוות בצע תאגידית גרמה לגל האינפלציוני הנוכחי, אומר קרוגמן. ולמי שמשווים את האריס לניקסון, אשר הטיל פיקוח על המחירים ב-1971, הוא מזכיר שניקסון גם לחץ על הפדרל ריזרב להוריד את הריבית לפני בחירות 1972 – בעוד האריס הבהירה שאצלה הבנק המרכזי יהיה עצמאי. אז מה המסקנה? האריס היא, כצפוי, שמאלנית מתונה; היא לבטח אינה קומוניסטית.