הם אמרו שיהיו שם רבבות מפגינים. הם טענו ש"ישתיקו את הוועידה לטובת עזה". הם איימו לשחזר את המהומות ב-1968 שיתקו את אותה עיר, שיקגו. המארגנים ציפו ל-40,000-30,000 איש. בפועל הגיעו 3,500. זוהי השורה התחתונה של המחאות הפרו-פלשתיניות ביומיים הראשונים של ועידת המפלגה הדמוקרטית, מדווח וושינגטון פוסט. כאשר הקהל הקטן מן הצפוי התכנס ליד יונייטד סנטר, האולם בו מתקיימת הוועידה, נותרו מאות שלטים עזובים. הם גינו את "קאמלה הקילרית" לצד "ג'נוסייד ג'ו". בקושי היה אזכור של 7 באוקטובר והחטופים; היו קריאות להשמדת ישראל. מאוחר יותר התייצבו רק 100 איש להפגנה נוספת, שהחלה באיחור של 90 דקות בשל מיעוט המשתתפים. כישלון דומה נרשם בסיום הערב הראשון של הוועידה, בעת נאומו של ג'ו ביידן. כמה מפגינים בשולי האולם הניפו שלטים המגנים את מכירת הנשק לישראל בצבעי דגל פלשתין, אך הוסתרו בידי ההמונים שהניפו שלטי "We Love Joe" ולבסוף סולקו. במרחק של מספר רחובות מהאולם, כמה עשרות מפגינים זרקו בקבוקי מים על שוטרים והפילו מחסומים. המשטרה השתלטה במהירות על המצב, תוך שימוש בגז מדמיע, ו-13 בני אדם נעצרו. יש מעט מאוד דמיון בין רחובות שיקגו השבוע לבין מחאות הענק בקמפוסים באביב, מציין הפוסט. אלו החשודים הרגילים: קבוצות שמאל קיצוני המפגינות מול הדמוקרטים בצורה קבועה, עם רשימה מתעדכנת של קיטורים. הם מעולם לא התכוונו להצביע בעד הדמוקרטים, אם הם בכלל מצביעים. והם מועטים; הרבה פחות גם מהציפיות של מי שאינם נמנים עליהם. מועמדותה של האריס הוציאה את הרוח ממפרשי המחאה משום שהיא איחדה את הדמוקרטים. התחושה היא "אנחנו ננצח ואיש לא יעצור אותנו". אפילו צירת השמאל הקיצוני והאנטי-ישראלי אלכסנדריה אוקסיו-קורטז שיבחה את האריס, בנאומה בוועידה, על פעולותיה להשיג הפסקת אש ולהשיב הביתה את החטופים. ב-1968 התפרעו בשיקגו 15,000 איש מחוץ לוועידה הדמוקרטית, המשטרה הגיבה בכוח רב ומאות נעצרו. משפטם של המארגנים – "השביעייה של שיקגו" – הפך לסוג של אגדה. השבוע לא היה אפילו מפגין אחד באזור המאובטח של יונייטד סנטר. ביוניון פארק, שם הותר למפגינים להתכנס, מצא כתב הפוסט כלב משחק בכדור ו-18 שוטרים יושבים בצל. הוא שאל אותם מה קורה. "יש כאן רק ציפורים ודבורים", השיב אחד מהם. 150 מפגינים למען החטופים התאספו במגרש חניה, 1.5 קילומטר מהאולם. במקום הונפו דגלי ישראל והוצגו תמונות החטופים. במקביל התקיימה הפגנה מול הקונסוליה הישראלית; הללו לא באו למחות נגד הדמוקרטים, אלא בכוונה תחילה להיעצר ואם יהיה להם מזל – להיגרר לניידות. כמה מן המארגנים הצהירו בגלוי על כוונותיהם האלימות; המשתתפים עטו מסיכות גז, חבשו קסדות והסתירו את פניהם בכובעי גרב. אבל הם מנו רק כמה עשרות – הרבה פחות ממספר העיתונאים ומאות השוטרים, לבושים לפיזור מהומות ועם מסוק מעליהם. זה נראה כמו פרודיה של מחאה, מדווח הפוסט: הם צעקו ציטוט של מאו נגד האימפריאליסטים, "תחי האינתיפאדה", היללו את הטילים של חמאס, קיללו את האריס והדמוקרטים ושרפו את דגלי ישראל וארה"ב. לבסוף דרשה מהם המשטרה להתפנות והחלה לאזוק את מי שסירבו. המפגינים הגיבו בססמה של 1968: "העולם צופה!" אם העולם באמת צפה, הוא ראה תנועת מחאה חזקה שהפכה לקשקוש.