מאז הקמתה ב-1968, אינטל היא מילה נרדפת למזעור. בארבעת העשורים הראשונים לקיומה זה היה צל"ש: מדי כשנתיים היא הוציאה שבב קטן במחצית מקודמו – מה שזכה לכינוי "חוק מוּר", על שם אחד ממייסדיה. כך ניתן היה להכניס כפליים שבבים לאותה פיסת סיליקון ולמכור אותה ברווח ללא שינוי במחיר. כך השתלטה אינטל על שוק הזיכרון הממוחשב והמיקרו-מעבדים שהניעו את מהפכת המחשב האישי.
אבל כיום זו אינה מחמיאה, מזכיר אקונומיסט. אחרי שני דוחות רבעוניים הרסניים, שווי השוק שלה צנח השנה ב-60% ל-84 מיליארד דולר – פחות משווי המפעלים והציוד שלה. מהפכת הבינה המלאכותית הזניקה חברות שבבים אחרות, ואינטל עלולה לאבד את מקומה במדד הדאו ג'ונס לטובתה של Nvidia.
בתחילת אוגוסט הודיע המנכ"ל פאט גלסינגר על פיטורי 15,000 מבין 125,000 העובדים. השקעות ההון שלה יירדו מ-25 ל-20 מיליארד דולר, והדיבידנד – מ-3 מיליארד דולר לאפס. המניה הגיבה למחרת בצניחה של שליש מערכה. ממשל ביידן, המבקש לקדם במיוחד את תעשיית השבבים האמריקנית, מודאג ובצדק.
עתידה של אינטל תלוי בתוכנית הארגון מחדש, אותה גלסינגר צפוי להציג לדירקטוריון בימים הקרובים. אנליסטים צופים לאיזשהו שילוב של עוד פיטורים, מכירה של אחד או שניים מעסקיה הנלווים ואולי השעית התוכניות להקמת מפעל בגרמניה ב-32 מיליארד דולר. אלו צעדים זהירים מדי, סבור אקונומיסט; יש צורך בשינוי רדיקלי יותר.
גלסינגר אינו האשם היחיד. קדמו לו שורה של מנהלים כושלים שלא זיהו את השינוי המשמעותי בענף. הרווחים הניכרים מעסקי המחשב האישי סימאו את עיני אינטל בעשור הראשון של המאה והיא לא שמה לב לביקוש הגובר לשבבים לטלפון סלולרי. היא התעקשה לייצר בעצמה את המעבדים שלה, בעוד המתחרים פנו למיקור חוץ – למשל ל-TSMC בטייוואן, וכשלים בייצור עיכבו את השקתם. לאחר מכן החמיצה אינטל את עליית השבבים לבינה מלאכותית.
הרעיון המקורי של גלסינגר היה להפריד את אינטל בין תכנון השבבים לבין הייצור: חטיבת השבבים תוכל לייצר היכן שתרצה, וחטיבת הייצור תתחרה בצורה חופשית. הבעיה הייתה, שהופרכה ההנחה לפיה אינטל יכולה להמשיך לטעון לבלעדיות על חוק מוּר; TSMC הוכיחה את ההפך. הכנסותיה צנחו ב-79 מיליארד דולר ב-2021 ל-55 מיליארד דולר ב-12 החודשים שהסתיימו ביוני השנה.
ענקית תכנון השבבים ברודקום מצאה, שההליך של אינטל האמור לגבור על TSMC טרם בשל לייצור המוני. גלסינגר טוען שהוא יהיה מוכן בשנה הבאה ויניב הכנסות של 15 מיליארד דולר. לכך יתווספו מכירת נכסים, מענקים מהממשל ב-8.5 מיליארד דולר והלוואות פדרליות של עד 11 מיליארד דולר – מה שיאפשר לחטיבת הייצור לעמוד על רגליה ואולי יום אחד להתנתק מהקבוצה.
תוכנית זו מדגישה את מצבה הבעייתי של אינטל, טוען אקונומיסט. בעבר היו לחברה 10 מיליארד דולר פנויים מדי שנה; בשנת 2022 היא עברה לעתודה שלילית והמצב החמיר מאז. היא גייסה 15-10 מיליארד דולר משתי קרנות השקעה למפעליה, אבל זה עזר רק במעט. מנהיג החלטי יותר היה אולי נוטש את המרדף אחרי שבבי ה-AI, בו אינטל מצויה בפיגור חסר סיכוי, ומעביר את כל תהליך התכנון לחברות כמו ברודקום וקוואלקום – מה שהיה מעניק לחטיבת הייצור את הכסף הדרוש לשדרוג נכסיה.
ליצרני השבבים יש אינטרס שאינטל תצליח, כי בלעדיה יהיה עליהם להסתמך כמעט בלעדית על TSMC – הנתונה לאיום של פלישה סינית לטייוואן. לתומכים אפשריים כמו אמזון, גוגל ומיקרוסופט יש כיסים עמוקים והם רוצים להגדיל את חלקם בתכנון השבבים שלהם. לאינטל יש מהנדסים מנוסים ומוכשרים היכולים לתת את המענה.