המפלגה הרפובליקנית עיצבה מחדש את עצמה בדמותו של דונלד טראמפ בחמש השנים האחרונות, ומועמדותיה לקונגרס מבקשים את תמיכתו. אולם, רבים ממועמדים אלה אינם מצליחים לשכפל את הצלחתו בסקרים ככל שמתקרב מועד הבחירות, מצב המעורר דאגה בקרב מנהלי קמפיינים ומגייסי תרומות במפלגה – מדווח וושינגטון פוסט. מפת הסיכויים בסנאט עודנה נוטה לכיוון הרפובליקנים, כאשר המירוצים התחרותיים ביותר הם על מושבים שכעת בידי הדמוקרטים, והסקרים מלמדים שהם בדרך לחולל מהפך. אולם, המועמדים הרפובליקנים בשבע מתוך שמונה מדינות המפתח בסנאט מקבלים בסקרים תמיכה פחותה מזו של טראמפ (למעט טים שיהי המוביל על פני הסנאטור ג'ון טסטר במונטנה) – מה שאומר שמהפך בסנאט הוא פחות בטוח מכפי שנדמה היה. בבית הנבחרים יש לרפובליקנים רוב של ארבעה מושבים בלבד והמאבק על השליטה בו יהיה חריף. כאן קטנים יותר ממדיה של תופעת המועמדים רפובליקנים שביצועיהם פחות טובים משל טראמפ והיא פחות תשפיע על התוצאות. פחות מצביעים נוטים כיום לפצל את הצבעותיהם בין המפלגות (קונגרס מול נשיא), מה שפועל לטובת הרפובליקנים: הם מחזיקים ב-16 מחוזות בהם ניצח ג'ו ביידן ב-2020, לעומת חמישה מחוזות בלבד בהם ניצח טראמפ ונמצאים בידי הדמוקרטים. באוהיו האדומה (מעוז רפובליקני) טראמפ מוביל על קאמלה האריס בתשע נקודות; המועמד הרפובליקני לסנאט, ברני מורנו, מפגר בארבע נקודות אחרי הסנאטור הדמוקרטי שרוד בראון. בנבאדה מפגר סם בראון ב-14 נקודות אחרי הסנאטורית ג'קי רוזן – למרות שטראמפ מוביל על האריס (לפחות בחלק מהסקרים). ההסברים לכך רבים: פיגור בגיוס התרומות, שמות שאינם מוכרים די הצורך ומועמדים בעייתיים (לפחות בעיני הדמוקרטים). בסנאט הנוכחי יש לדמוקרטים יתרון של 51 מול 49, אבל ג'ו מנחין פרש ומערב וירג'יניה תבחר במקומו רפובליקני – מה שנותן להם סיכוי טוב לכל הפחות לשוויון. אולם, הדמוקרטים גייסו 200 מיליון דולר יותר מהרפובליקנים למירוצים לסנאט במונטנה, מישיגן, ויסקונסין, אריזונה, מרילנד ונבאדה – שש מתוך שמונה המדינות (מבין 34 מירוצים) בהן יוכרע הרוב. הרפובליקנים מובילים בגיוס רק בפנסילבניה ואוהיו, בפער של 41 מיליון דולר. קמפיין האריס, המוצף במאות מיליוני דולרים, העביר 25 מיליון דולר למירוצים לקונגרס. הרפובליקנים אומרים שהם עלולים להפסיד בעיקר בשל העדר תקציבים, בעוד הדמוקרטים סבורים כאמור שהבעיה היא במועמדים עצמם, ותוקפים אותם למשל על קשרי עבר מסחריים בסין, הצהרות קודמות והתנגדותם להפלות. רוב הרפובליקנים מנסים להדיח סנאטורים מכהנים הידועים היטב במדינותיהם, מה שיקשה עליהם לנצח – במיוחד כאשר תשומת ליבם של המצביעים נתונה בעיקר לבחירות לנשיאות. לפיכך, הרפובליקנים צריכים גם להציג את עצמם וגם לתקוף את יריביהם. טראמפ עצמו מתלונן על חוזקם של הסנאטורים הדמוקרטים. "האנשים האלה נמצאים המון זמן בוושינגטון ורבים מהם לא שווים כלום, אבל נורא קשה לנצח אותם", אמר החודש בעצרת בחירות בוויסקונסין. הוא התייחס לסנאטורית המקומית תמי בלדווין, המובילה בסקרים על פני אריק הוֹבְדֶה. הפוסט מציין, כי גם במירוצים למושבים פתוחים, בהם המועמדים הדמוקרטים אינם ידועים יותר מאשר הרפובליקנים, האחרונים עודם בפיגור וביצועיהם טובים פחות מאלה של טראמפ. קארי לייק מפגרת באריזונה אחרי רובן גליאו, למרות ששמה ידוע היטב (מנחת טלוויזיה לשעבר ומפסידה בבחירות למושל לפני שנתיים). כך גם מצבו של מייק רוג'רס מול אליסה סלוטקין במישיגן. יוצא דופן הוא המרוץ במרילנד: התמיכה בסקרים במושל לשעבר, לארי הוגן הרפובליקני המציג עצמו כמתון, גבוהה בשיעור דו-ספרתי מאשר בטראמפ והוא במרוץ צמוד לסנאט מול אנגל'ה אלסוברוקס. אסטרטגים בשתי המפלגות מסכימים שהפערים יצטמצמו ככל שהרפובליקנים ותומכיהם יתקבצו סביב מועמדי המפלגה במדינות השונות. אולם, הסקרים מלמדים שהדמוקרטים מצליחים לקבל יותר קולות של תומכי המפלגה השנייה, וגם זוכים לתמיכה גדולה יותר בקרב העצמאים.