הבנק המרכזי של סין הודיע החודש, כי המטבע הדיגיטלי שלו, e-CNY, שימש בעסקות בשווי קרוב לטריליון דולר בחייו הקצרים. 130 מדינות בוחנות את השימוש במטבעות דיגיטליים, ותומכיהם סבורים שהשילוב ביניהם לבין סמארטפונים וכוח מחשוב רב ישנו מן היסוד את המערכת הפיננסית. במילים אחרות: עתידו של הכסף מעורר עניין רב. אך אקונומיסט שואל: ומה עם עברו? מאמר של אדם בז'ז'ינסקי מבית הספר לכלכלה בלונדון, נומו פאלמה מאוניברסיטת מנצ'סטר ופרנסואה וולדה מהפדרל ריזרב בשיקגו אומר כי ההיסטוריה של הכסף מלאה ב"הפתעות מענגות". יש בה גם כמה השוואות מועילות להווה. כך למשל, מטבעות דיגיטליים של בנקים מרכזיים יאפשרו לציבור לפתוח חשבונות בבנקים אלו. זה נשמע חדש, אך למעשה זו חזרה לעבר: זה היה אפשרי בבריטניה ב-1855 ובספרד ב-1900. לימוד ההיסטוריה גם עשוי לאכזב את חסידי הקריפטו המבקשים לשחרר את הכסף משליטת הממשלה. המדיניות המוניטרית – השימוש בכסף בידי המדינה – עתיקה כמעט כמו הכסף עצמו. גם כאשר המטבעות היו עשויים זהב וכסף, הממשלות תמרנו במשקלם וטוהרם, ושוויים התנתק לעיתים קרובות מערכם הפיזי. עד המאה ה-19, שווי המטבעות לא נחקק עליהם – מה שאפשר להפריד בין שני שימושים של הכסף שכיום הם מאוחדים. המטבעות היו אמצעי תשלום, אך לא יחידת מנייה ותמחור. הפרדה זו אפשרה לחצר המלוכה הצרפתית לבצע ניסוי מוניטרי נרחב בשנות ה-1720: פיחות, במטרה להוריד את המחירים. בשנים 1724-1723 הפחיתה המועצה המלכותית את שווי המטבע ב-45%. אבל היא נכשלה. נדרשו כמעט ארבע שנים עד שהמחירים ירדו, ובינתיים ספגה צרפת מיתון כבד: מספר סדנאות האריגה צנח ב-30%. הצעד הצרפתי היה רשלני והופעל במשק שסבל מאינפלציה, ולכן הוא אינו דוגמה מובהקת למכה מוניטרית. למרבה הצער, קשה לבצע ניסויים רנדומליים במדיניות מוניטרית, מעיר אקונומיסט, אך יש בהיסטוריה דוגמאות לניסויים "טבעיים". מחברי המאמר בוחנים את ההשפעה של אסונות ימיים על אספקת הכסף בימיה המוקדמים של ספרד המודרנית. בשנים 1810-1531 טבעו 42 ספינות ספרדיות בסערות, בקרבות או לשודדי ים, וכך אבדו חלק או כל המתכות היקרות שאמורות היו להגיע מאמריקה לספרד. בממוצע מדובר היה ב-4% ממלאי הכסף הספרדי. החוקרים הגיעו למסקנה, שהתוצאה הייתה התייקרות של האשראי – מה שהקשה על הסוחרים לרכוש מלאי; התאמת המחירים לצרכן הייתה איטית. אובדן של 1% מהכסף שבמלאי הוביל לירידה של 1% בתוצר בשנה הבאה. בעיניים מודרניות, מוזר המצב בו אספקת הכסף היא בת-ערובה לגורל העיוור. מדוע שהיא תצטמצם כאשר ספינות טובעות? מדוע שהיא תתרחב כאשר מתגלים מרבצים של המתכת האפורה? אפילו במאה ה-18 היו כמה בעלי חזון שסברו שיש לנתק את ערך הכסף משווי המתכת. הבולט שבהם היה הבנקאי הסקוטי ג'ון לואו, אשר הקדים את זמנו עם ניסוי בכסף נייר שהסתיים באינפלציה הרסנית. ייתכן שבעתיד יצטרף הכסף להשתנות שוב, צופה אקונומיסט. ייתכן שהוא יאבד את צורתו הפיזית ויהפוך לווירטואלי; ייתכן שהפקדונות בבנקים יוחלפו בפיקדון ברשות המוניטרית. אבל כמה כלכלנים חוששים ששינוי שכזה טומן בחובו גם סיכונים, עלול להוביל לריצה אל הבנקים ואפילו להמרת הכסף בנכסים מוחשיים קלים יותר. כפי שמלמד המאמר, זול יותר ללמוד מטעויות העבר מאשר לבצע טעויות חדשות בהווה.