בעוד הסיוע המערבי העתיד כלל אינו מובטח, נכון לעכשיו הוא מרשים מאוד. למעלה מ-50 מדינות משתתפות בו והנשק מגיע בצורה קבועה וסדירה. בתחילת השנה הבאה תספק ארה"ב מדי חודש 80-70 אלף פגזי 155 מ"מ, לעומת 14,000 בלבד לפני שנתיים. בעלות בריתה של אוקראינה יצרו "קואליציה של יכולות" המתמקדת בצרכים החשובים ביותר: כוח אווירי, הגנה אווירית, ארטילריה, ביטחון ימי, שריון, טכנולוגיית מידע, סילוק מוקשים וכטב"מים. אם קאמלה האריס תנצח, יצטרך הקרמלין לחשוב מחדש על מו"מ לסיום המלחמה. נכון לעכשיו, טוען הפוסט, על תומכיה של אוקראינה להתמקד בכך שתשרוד את החורף ותצא מחוזקת אחריו. בעדיפות עליונה מצויה הגנה אווירית על הכוחות בחזית, התשתיות וריכוזי האוכלוסייה. ממשל ביידן הבטיח שאוקראינה תקבל בתחום זה עדיפות על פני בעלות בריתה של ארה"ב, ורומניה שלחה לה סוללת פטריוט. אלו צעדים חשובים, אך כל דמוקרטיה בעולם צריכה לשלוח לה כל מערכת נ"מ אפשרית. ישראל צריכה לתת את מערכות הפטריוט הישנות יותר, צעד שכבר נדון בין ירושלים לוושינגטון. במקביל, יש להחיש יותר ציוד לתיקון תשתיות האנרגיה ולבניית ביצורים. כדי להפוך את אוקראינה לעצמאית יותר, המדינות התורמות צריכות להשקיע יותר בהרחבת התעשיה הביטחונית המקומית. נורת'רופ-גרומן חתמה ביולי על חוזה ראשון מסוגו לייצור תחמושת באוקראינה; חברות נוספות צריכות ללכת בעקבותיה. הבקשה השנויה במחלוקת ביותר של אוקראינה, עליה ודאי יחזור זלנסקי בכל פגישותיו בוושינגטון, היא לקבל אישור לשימוש בנשק מערבי למתקפות בעומק שטח רוסיה. ארה"ב סיפקה טילי ATACMS בעלי טווח של 300 ק"מ, אך אוסרת להשתמש בהן למטרות בתוך רוסיה. זהירותו של הממשל נובעת מהחשש מהתגובה הרוסית ומההערכה שטילים אלו לא יהיו כלי שובר שוויון מול מדינה ענקית כמו רוסיה. אבל, סבור הפוסט, לא סביר להניח שוולדימיר פוטין יגיב בנשק גרעיני על מתקפות כאלה, ויש תועלת ממשית בפגיעה בבסיסים ואתרים לוגיסטיים. ביידן צריך לתת לזלנסקי את האישור, אומר העיתון. עם יותר תמיכה מערבית, ועם התמקדות אוקראינית בתנועת כוחות, הרחבת התעשיה הביטחונית ובניית ביצורים – היא תחזיק מעמד ותיצור הזדמנויות למתקפת נגד בשנה הבאה. ניצבים בפניה חודשים קשים של אחיזה בחזית ושיקום תשתיות האנרגיה. המערב חייב להראות שאיננו נסוג; האוקראינים ודאי שאינם נסוגים.