המדינות העשירות צריכות להוציא סכומים גדלים והולכים לטובת אזרחיהן המבוגרים. בשנים 2022-1980 ההוצאה לרווחה עלתה בהן מ-14% ל-21% תוצר. אולם, הפוליטיקאים אינם מוכנים להעלות את המיסים בקצב הדרוש ולעיתים אף מקצצים אותם. לכן, הממשלות לוות יותר ומצמצמות את שירותיהן – עד כדי קריסה בכמה מקומות. אקונומיסט טוען מזה זמן רב, שיש להעלות את גיל הפרישה במקביל לעלייה בתוחלת החיים. אבל גם אם כך ייעשה, היחס בין פנסיונרים לעובדים ימשיך לעלות, בעוד כוחם האלקטורלי של הפנסיונרים אינו מאפשר לקצץ בהטבות הניתנות להם. בה במידה, הכבדת נטל המיסוי הפרוגרסיבי [ביחס להכנסה] תגרום למחאה דומה ככל שחוסר השוויון בהכנסות גדל. אם ירצו להיבחר, הפוליטיקאים יתאמצו שלא לפגוע בקצבאות. אם ירצו להימנע מקריסת השירותים הציבוריים או ממשבר פיסקלי, הם יצטרכו להעלות מיסים. האפשרות הסבירה ביותר, טוען אקונומיסט, היא להעלות את המע"מ. הבשורות הטובות הן, שחלוקה מחדש של הכסף אינה פוגעת בקפיטליזם. אם תמיכות מהוות מחצית מהתקציב, הממשלה עשויה לגלות שהיא מוציאה 40% מהתוצר אבל מעסיקה בשירות הציבורי רק 20% מכלל העובדים. חלוקה מחדש והשוק החופשי יכולים לחיות בצוותא, אם השיטה מונעת היתקעות של עובדים-בכוח במערכת הרווחה במקום שייצאו לעבוד. לרוע המזל, כיום ממשלות מתעלמות מכלל זה. ממשלת בריטניה מתכננת להעלות את המיסים על חסכונות והשקעות, מה שצפוי לפגוע בצמיחה. ממשלת קנדה העלתה את מס רווחי ההון. ממשלתה החדשה של צרפת שוקלת מיסים חדשים על המגזר העסקי. המועמדים לנשיאות בארה"ב, בעלת גרעון חסר אחריות של 7.3% תוצר, חיים בהכחשה בנוגע לצורך להעלות מיסים או להבטיח שהם יהיו יעילים, וכחלופה מציעים גימיקים. במקום זאת, הפוליטיקאים צריכים לנסות מיסים יעילים יותר – טוען אקונומיסט. הטוב ביותר יהיה מס מקרקעין. אלא שהמצביעים שונאים את הרעיון, משום שמס כזה מחייב לכתוב באופן קבוע המחאות שמנות. במקום השני מבחינת היעילות נמצא המע"מ, כל עוד לא מחריגים ממנו טובין ושירותים מסוימים. הניסיון מלמד שקל יותר להעלות את המע"מ מאשר מיסים אחרים. ב-2011 העלתה בריטניה את המע"מ מ-17.5% ל-20% אל מול התנגדות ציבורית קלה בלבד. מע"מ גבוה (24% ו-25%) מסייע למדינות סקנדינביה להפעיל ממשלה גדולה לצידה של כלכלת שוק משגשגת. אסטוניה מעלה את המע"מ לשיעור דומה כדי לממן את הוצאות הביטחון. טוענים נגד המע"מ שהוא רגרסיבי, משום שהעניים מוציאים לצריכה יותר מאשר העשירים. אבל, משיב אקונומיסט, העניים גם ירוויחו יותר משיפור בשירותים הציבוריים ומצמיחה מואצת. המע"מ פחות רגרסיבי כאשר בוחנים אותו מול ההכנסה לאורך החיים במקום מול ההכנסה השנתית: העלאתו תשפיע על הפנסיונרים המשתמשים בחסכונותיהם ולא משלמים מס הכנסה. עוד נטען שהמע"מ מעלה את האינפלציה; אבל היא נמצאת בירידה משמעותית, וההשפעות של העלאה מדודה בו יהיו מתונות. אי-אפשר לומר זאת על ההשלכות של קריסת השירותים הציבוריים והתפוצצות החוב, אשר ירגיזו את הבוחרים ויטלטלו את המשקים. המע"מ אינו מושלם, אבל אין מיסים אחרים שיכולים לשמר את השירותים הציבוריים בלא לפגוע ביוזמה החופשית, בעוד האוכלוסייה מזדקנת. אם העם גדל – המע"מ עולה.