רנדי ג'יימס התגייס לצבא ארה"ב (כוחות היבשה) ב-1988, כאשר התאושש מהטראומה של וייטנאם וכתב דוקטרינה חדשה להביס את בריה"מ במלחמה באירופה. כעת הוא הרמטכ"ל של אותו צבא ורוצה להמציא אותו מחדש לעידן החדש – ולא בצורה חד-פעמית אלא מתמשכת. שנה לאחר שנכנס לתפקידו אומר ג'יימס לאקונומיסט, שהוא בונה "יחידות קטלניות ומלוכדות"; כל השאר – משני. השומנים שנוצרו בעת המלחמה בטרור מקוצצים. החטיבות הוציאו משימוש 700 כלי רכב ובנותרים נעשה הרבה פחות שימוש, כך שנותר יותר זמן לאימונים. מפעלי התחמושת עובדים במלוא הקיטור וקצב הייצור עולה כל העת. אחרי שנים של החמצת יעדי הגיוס, בחודש שעבר חצה הצבא ב-10,000 את היעד השנתי. משימה גדולה בהרבה ניצבת בדרך. לצבא יש שני אתגרים גדולים. האחד: לאן לכוון את מבטו. אסטרטגיית הביטחון של ארה"ב ברורה: סין במקום הראשון. אבל מלחמה בטייוואן תהיה בעיקר מנת חלקם של חיל-האוויר והצי, בעוד חלק ניכר מכוחות צבא היבשה מוצבים באירופה, וגם המזרח התיכון הוא מקור לכאב ראש. השני: טכנולוגיה. המלחמה באוקראינה לימדה שכלי נשק עובדים היטב – עד שהאויב מסתגל אליהם. התוכנות והחיישנים של כטב"מים מצריכים עידכון מדי 12-8 שבועות כדי להישאר יעילים. אחת הדרכים להתמודד עם שני האתגרים היא מה שהצבא מכנה "שינוי במגע". הוא בחר שלוש חטיבות לשמש כמעבדות הניסויים לשינויים. הן מקבלות את הטכנולוגיות והציוד החדישים ביותר, מנסים אותם ומוסרים משוב. בעבר הצבא היה מכתיב ליצרנים מה בדיוק הוא רוצה ומכניס את המערכות החדשות לכל החטיבות במשך שלוש-שבע שנים. לעומת זאת, החטיבות המשתתפות בניסוי יכולות לרכוש במהירות את מה שמתאים לסביבת הפעולה שלהן. המשתמשים, המפתחים והנסיינים פועלים יחדיו. עברו הימים בהם הצבא בחר חברה אחת וביקש ממנה לייצר עבורו הכל למשך עשור או שניים, אומר ג'יימס. העתיד שייך למערכות מודולריות, כמו פלטפורמות שאת החיישנים שלהן ניתן להחליף לעיתים קרובות ועם יותר הסתמכות על טכנולוגיה של המשתמש במקום על פתרונות רוחב. האפיון של מערכת הפיקוד והשליטה הבאה הוא בן חמישה עמודים בלבד, לעומת עמודים רבים של דרישות פרטניות שעד מהרה היו מתיישנות. פעם נדרשו שישה-שמונה חודשים לקבל 20 כיסויים למשאבת נוזל הקירור של טנקי ברדלי; היום הם מודפסים במדפסת תלת-מימד בתוך שעה וב-16 סנט כל אחד. למרות כל אלו, מדגיש אקונומיסט, בתוך הצבא מודים שהמערכת הנוכחית פגומה ומוגבלת בידי כללי הפנטגון וחקיקה הדוקה. כך למשל הכטב"מים התוקפים הקטנים שרוסיה ואוקראינה מפעילות במספרים גדולים ובהצלחה. מדוע ארה"ב כה איטית בייצורם? משום שאסור לפנטגון לרכוש רכיבים בסין, מה שמקטין את מספר ספקי המנועים, בקרי המהירות, האנטנות ומצלמות הווידאו. הצבא פנה ליצרנים אמריקנים ואירופים, אך האספקה עודנה מזדחלת. הצבא כולל 59 יחידות קרביות חטיבתיות; נסיונות בשלוש מהן הם, ובכן, בשלוש מהן. הניסוי יורחב בקרוב, וג'יימס אומר שמבחנו העליון יהיה ביכולתו להנחיל את הנהלים והציוד החדשים בכל הצבא. דוברו, קולונל דייוויד באטלר, מצביע על 1940 כדוגמה לכך שרפורמה קטנה יחסית יכולה להגיע רחוק. "הצבא הגרמני שינה רק שליש מהיחידות וזה הספיק להם לכבוש את רוב אירופה".