מפלגת החרות (FPO) הימנית-קיצונית, בעלת שורשים נאציים, ניצחה בבחירות (29.9.24) לפרלמנט האוסטרי. זוהי הפעם הראשונה מאז 1945, שמפלגה כזאת מנצחת בבחירות במדינה מערב-אירופית, אם כי נכון לעכשיו נראה, כי אין לה סיכוי להרכיב קואליציה בשל התחייבות המפלגות האחרות שלא להשתתף בממשלה בראשותה.
מפלגת החרות קיבלה 28.8% מהקולות. אחריה: מפלגת העם (OVP) השמרנית (26.3%), הסוציאל-דמוקרטים (SPO, עם 21.1%) אוסטריה החדשה והפורום הליברלי (Neos, עם 9.2%), הירוקים (8.3%) והקומוניסטים (KPO, עם 2.4%). בראש מפלגת החרות עומד הרברט קיקל בן ה-55, שהיה שר הפנים בשנים 2019-2017. מפלגת החרות צפויה לקבל 56 מבין 183 המושבים בפרלמנט, מפלגת העם תקבל 52, והסוציאל-דמוקרטים – 41.
שיעור ההצבעה היה גבוה במיוחד: 78% מבין 6.3 מיליון בעלי זכות הבחירה. הנושאים שעמדו במרכז מערכת הבחירות היו בעיית ההגירה, המצב הכלכלי והמלחמה באוקראינה. קיקל הבטיח לבנות את מה שהוא מכנה "מצודת אוסטריה" – מדיניות קשוחה נגד מהגרים והתנגדות לסיוע לאוקראינה.
קיקל קשר את עצמו בגלוי לשליט הסמכותני של הונגריה השכנה, ויקטור אורבן, ואינו מסתיר את תמיכתו בנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. הוא גם דיבר על רצונו להיות "פולק-קנצלר" – הקנצלר של העם – תוך אימוץ אחת המילים המרכזיות בתפיסת העולם הנאצית. יומיים לפני הבחירות פורסם סרטון ובו נראים כמה ממועמדי המפלגה שרים בהלוויה שיר של הס"ס.
ראש הממשלה היוצא, קרל נהאמר ממפלגת העם, הבהיר שמפלגתו לא תצטרף לקואליציה בראשות קיקל: "אי-אפשר להקים ממשלה עם מי שמאמץ תיאוריות קונספירציה", אמר. מנהיג הסוציאל-דמוקרטים, אנדראס באבלר, הזהיר מפני הליכה בדרכה של הונגריה. גם הירוקים וה-Neos הבהירו שלא יצטרפו לקואליציה של FPO, ואם כל אלו יעמדו בדיבורם וישכילו להקים קואליציה משלהם – היא תישאר באופוזיציה. הנשיא אלכסנדר ון-דר-בלן, ממפלגת הירוקים, הוא שיחליט על מי להטיל את הרכבת הממשלה
מפלגת החרות הוקמה בשנות ה-1950 בידי שני נאצים לשעבר. היא הצטרפה לראשונה לקואליציה בשנת 2000, תחת הנהגתו של יורג היידר, אם כי קיצוניותו הרבה מנעה ממנו תפקיד של שר. ישראל החזירה אז את שגרירה מווינה והארגונים היהודיים הבינלאומיים ניתקו את קשריהם עם אוסטריה. ראשי יתר 14 מדינות האיחוד האירופי (של אז) הטילו עיצומים על אוסטריה בשל הקמתה של אותה ממשלה. אלא שכיום המצב שונה בתכלית, והתוצאות באוסטריה הן חלק מהתחזקותו של הימין הקיצוני ברחבי היבשת ובמיוחד AfD בגרמניה, המצעד הלאומי בצרפת, אורבן בהונגריה ומפלגת העם בהולנד.
נצחונו של הימין הקיצוני הוא בעל משמעות סמלית מיוחדת כאשר מדובר באוסטריה, מולדתו של אדולף היטלר, בה שלט הקנצלר הפשיסטי אנגלברט דולפוס בשנים 1934-1932 (עד שנרצח בידי הנאצים משום שניסה למנוע את השתלטותם על ארצו) ואחריו הקנצלר הפשיסטי קורט שושניג עד לסיפוחה לגרמניה במארס 1938.
בניגוד למיתוס שטיפחו האוסטרים במשך עשרות שנים, הסיפוח לגרמניה התקבל בהתלהבות עצומה, לא הייתה במדינה התנגדות של ממש לנאצים, ואוסטרים שימשו בתפקידים בכירים במערך הדיכוי והרצח הנאצי. בשנות ה-1990 הייתה אוסטריה המדינה האחרונה שהסכימה לפצות את קורבנות השואה וצאצאיהם על הרכוש שנשדד מהם, וזאת למרות שהתחייבה לעשות זאת כבר ב-1955 ולמרות התיעוד המלא של רכוש זה.