לפני העימות בין טים ולץ לבין ג"ד ואנס (2.10.24), דלפה ממטה קאמלה האריס הבעת דאגה מיכולתו של ולץ בעימותים; היא הייתה מוצדקת, לפחות באופן חלקי – כותב אהרון בלייק, פרשן בכיר בוושינגטון פוסט. ולץ לא היה מצוין, בעוד ואנס נראה הרבה יותר נינוח והציג גרסה הרבה יותר מתקבלת על הדעת של עצמו. ולץ פתח בתשובה מהוססת על העימות בין ישראל לאירן וגמגם בשניות הראשונות של היכרותו עם הבוחרים. הוא הביט למטה כאשר סיים את תשובותיו ונראה עצבני, במיוחד בהתחלה. גם כאשר תקף את ואנס ואת דונלד טראמפ, ולץ לא תמיד הסביר למה כוונתו. הוא התקשה במיוחד כאשר עומת עם הצהרה כוזבת שלו ולפיה ביקר בהונג-קונג בעת אירועי טייננמאן ב-1989. רק לאחר התפתלות ארוכה, הוא הודה שנכשל בלשונו ולמעשה התכוון לומר שהיה שם באותו קיץ. זה יהיה אחד הרגעים הזכורים מהעימות, צופה בלייק. הופעתו של ואנס הייתה בעיקרה שופעת ביטחון והוא עשה מאמץ להיראות כרפובליקני-שמרני מהזרם המרכזי. בין היתר, הוא שב והביע אהדה – בניגוד לדימוי הלוחמני שיצר לעצמו בשנים האחרונות ואפילו בזמן הקמפיין. צריך לחכות ולראות עד כמה הדבר ישפיע על פער הפופולריות ביניהם. ערב העימות, ולץ נהנה מדימוי חיובי של ארבע נקודות (בין האוהדים לשוללים לעומת שתי נקודות של האריס), בעוד ואנס היה בדימוי שלילי של 14 נקודות (לעומת עשר נקודות של טראמפ). ואנס גם ניסה להתמודד עם סוגיית ההפלות, הנקודה הבולטת ביותר בה יש להאריס יתרון, בכך שהציג טון מתון מבלי להיכנס ליותר מדי פרטים. לדבריו, הרפובליקנים רוצים להגן על חייהם של חפים מפשע ולרכוש מחדש את אמונו של הציבור בנושא ההפלות. אבל במקום להשיב במישרין עליה, הוא דיבר על דרכים בהם יהיה קל יותר להוליד ילדים ולגדלם. ואנס גם אמר כי מעולם לא תמך באיסור כלל-לאומי על הפלות, ושיש להותיר את הנושא בידי המדינות. לעומת זאת, ואנס לא חזר בו מהעלילה בדבר מהגרים האוכלים חתולים במדינתו, אוהיו. ולץ רמז לה, מבלי לפרט, אבל דווקא ואנס ניסה לחזור עליה. כאשר המנחה מרגרט ברנן העירה שהדברים חסרי יסוד, ואנס טען שהיא מפרה את ההסכמה ולפיה שתי המנחות לא יעירו על אמירות המתמודדים, וצלל לפרטים החוקיים של מעמד המסתננים. לבסוף, המיקרופונים של שניהם כובו – עוד רגע שייזכר. שני שלישים מהאמריקנים סבורים שהטענה כוזבת, ואנס היה יכול בקלות לוותר עליה – אבל לא התאפק.