שנה בדיוק לאחר 7 באוקטובר, המזרח התיכון מצוי במרחק נגיעה ממלחמה מלאה בין ישראל לאירן. אין ספק שאירן מהווה איום, ושימוש בכוח נגדה מצד ישראל או ארה"ב יהיה חוקי, ואולי – אם ייעשה בזהירות המתאימה – נבון. אבל המחשבה שמכה אחת נגד אירן תשנה את המזרח התיכון, היא פנטזיה – מתריע אקונומיסט. הכלת המשטר האירני מצריכה הרתעה ודיפלומטיה בנות קיימא. ובטווח הארוך, בטחונה של ישראל תלוי גם בהסדר עם הפלשתינים.
איש אינו צריך לבכות את חיזבאללה, ארגון טרור שנטל חלק בהריסתה של לבנון, מדגיש אקונומיסט. מתקפת הנגד של ישראל בצפון, בניגוד לפלישתה לרצועת עזה, תוכננה זמן רב מראש. היא עשתה שימוש הרסני במודיעין, טכנולוגיה וכוח אווירי, עם חיסול צמרת הארגון ובראשה חסן נסראללה ואולי מחצית מ-120,000 הטילים שלו.
המהלומות שספג חיזבאללה יצרו משבר אמינות מבחינת אירן. במשך שלושה עשורים היא התגרתה בישראל, מדינות ערב והמערב במסלול כפול של איום להגיע לנשק גרעיני וארגון "ציר ההתנגדות": חמאס, חיזבאללה והחות'ים. כעת הציר הזה מתנודד, ולפתע המשטר האירני נראה חלש מכדי לסייע לשלוחיו – ואולי אף מכדי להגן על עצמו. אפילו הטילים הבליסטיים שלו אינם בני תחרות להגנה האווירית הישראלית.
הסכנה בפניה ניצבת כעת ישראל היא היבריס, מזהיר אקונומיסט. הפשיטה המוגבלת ללבנון עלולה להפוך לפלישה מלאה – הטעות שעשתה ב-1982 וב-2006. התגובה הצפויה מול אירן טומנת בחובה סיכונים גדולים עוד יותר. יש בישראל הרואים חלון הזדמנויות להרוס את מתקני ייצוא הנפט או את מתקני הגרעין. הימין הקיצוני ובנימין נתניהו חולמים שמכה ניצחת אחת על אירן תביא לקיצם את כל האיומים העיקריים על בטחונה של ישראל בעתיד הנראה לעין.
הרעיון זה מפתה אך מסוכן, ממשיך העיתון. נכון שהתנהגותה של אירן הורעה מאז שדונלד טראמפ נטש את הסכם הגרעין. בשנה האחרונה היא האיצה את העשרת האורניום, חימשה את החות'ים, הוציאה להורג מאות מתנגדי משטר וסיפקה לרוסיה כמות עצומה של כטב"מים קטלניים. הנשיא החדש מסעוד פזשכיאן הוא לכאורה רפורמטור, אך למעשה שבוי בידי השמרנים.
אבל אירן היא בלתי צפויה. משטר האייתולות בלתי פופולרי וניצב בפני משבר כלכלי ומאבק ירושה אחרי עלי חמינאי בן ה-85. מכה קשה למתקני הגרעין עשויה לזעזע את יציבות המשטר, אך ייתכן שלא תצליח להרוס אותם (שכן הם טמונים עמוק במעבה האדמה), ותחזק את הקיצוניים המבקשים לדהור לפצצה, אולי בעזרתה של רוסיה.