הן נערכות באצטדיונים ובמרכזי כנסים; בקמפוסים של אוניברסיטאות וליד נמלי תעופה; במדינות אדומות, כחולות וסגולות. המשתתפים ממתינים שעות לתחילתן ומניפים שלטים. זהו מקור האנרגיה של דונלד טראמפ: עצרות. בחודשיים וחצי שחלפו מאז שקאמלה האריס החליפה את ג'ו ביידן, הוא השתתף ב-20 כאלה ונשא בכל אחת נאומים בני כ-90 דקות. ניו-יורק טיימס ניתח את כל הנאומים, מצביע על רכיביהם העיקריים ואפילו מספק תרשים צבעוני המראה כיצד טראמפ עובר בתזזיתיות ממרכיב למרכיב. כמו רוב הפוליטיקאים, הוא חוזר על אותם נושאים; בניגוד להם, הוא מספק תמונה קודרת של ארה"ב, ממציא כינויי גנאי ליריביו ומבטיח שישתמש בכוחו כנשיא כדי להעניש אותם. אלו הרכיבים. 1. מושיע ומגן. טראמפ מציג את עצמו כתקווה היחידה של מה שהוא מתאר כמדינה חסרת חוק ואלימה, בה האינפלציה מוחצת משפחות, הפשיעה גואה, הגבול המערבי פרוץ ומסתננים רוצחים ואונסים. "אנחנו נציל את המדינה שלנו. אם לא ננצח, לא תהיה לנו מדינה", אמר. הוא מבטיח ליישב את המלחמות באוקראינה ועזה ולמנוע מלחמת עולם שלישית. 2. עלבונות. קאמלה האריס "משוגעת", "בלתי יציבה מבחינה נפשית" ו"מרקסיסטית, קומוניסטית, פשיסטית". ביידן "מושחת" ו"אינו יודע איפה הוא חי". ברק ומישל אובמה הם "אנשים מגעילים". ננסי פלוסי "משוגעת כמו פשפש". הליברלים "רוצים להרוס את הארץ שלנו". הוא משתלח גם ברפובליקנים שלטעמו אינם מספיק נאמנים ובעיתונאים שלטענתו אינם הוגנים כלפיו. 3. שקרים. רבים מספור. לפעמים קל להפריך אותם, כמו הטענה שהממשל אינו מסייע לקורבנות ההוריקנים האחרונים. אחרים אמורים לתמוך בנרטיב של "ארה"ב השוקעת" או נגד הדמוקרטים – כמו למשל השקר שהאחרונים תומכים ברצח תינוקות או רוצים שמסתננים יוכלו להצביע בבחירות. 4. הלהיטים. לטראמפ יש כמה הרגלים וקטעים שעליהם הוא חוזר, להנאת הקהל – מצא הטיימס. למשל: "הנחש", שיר נגד מהגרים שאותו הוא מצטט מאז 2016. הוא אוהב להמציא כינויים חדשים להאריס וביידן. הוא משווה מהגרים לחניבעל לקטר (הרוצח הסדרתי מ"שתיקת הכבשים"). הוא מזהה פנים מוכרות בקהל ומעלה לבמה אורחים מיוחדים. 5. אלימות פוליטית. טראמפ – שנשיאותו הסתיימה בהסתערות על הקפיטול – מתייחס בקלות ראש לאלימות, חוגג אותה או אפילו מעודד אותה. הוא הבטיח שהטיפול במסתננים יהיה "סיפור עקוב מדם" ואמר שהמשטרה צריכה "יום אחד אלים באמת" כדי להרתיע עבריינים. 6. האג'נדה. לטראמפ יש תוכניות. כמה מהן מוגדרות: הארכת הטבות המס מ-2017. אחרות עמומות: מבצע המוני לגירוש מסתננים. אחרות נתפרות לקהל שלפניו. הוא מדבר על קיצוץ המימון הפדרלי לבתי ספר המחנכים נגד גזענות או שמחייבים להתחסן; יקים ועדה לחקירת נסיונות התנקשות; ישוב ויאסור כניסת אזרחים ממדינות מוסלמיות מסוימות; יגביל את הריבית בכרטיסי האשראי ל-10%; יבנה בגבול מקסיקו מערכת דומה לכיפת ברזל. 7. קפיצות. קשה לעקוב אחרי העצרות של טראמפ. הוא קופץ מנושא לנושא, לעיתים באמצע משפט. לטענתו, הוא "מדבר על תשעה נושאים שונים ובסוף כולם חוזרים בצורה מבריקה". אבל יש אמירות שכלל אינן קשורות לפוליטיקה, כמו זו שבה השווה את עצמו לאלוויס פרסלי. 8. הצהרות אנטי-דמוקרטיות. טראמפ מתוסכל מהמון נורמות של המערכת הפוליטית. הוא טוען שבתי המשפט מוטים נגדו, שהדמוקרטים גנבו את בחירות 2020, מאיים להעמיד לדין את יריביו ומשבח רודנים זרים. 9. מהמורות. פליטות הפה של טראמפ החמירו ככל שהזדקן. הוא בלבל בין ננסי פלוסי לבין ניקי היילי ובין ג'ו ביידן לברק אובמה, אמר שוויקטור אורבן הוא מנהיג טורקיה ולעיתים קרובות ממלמל בצורה בלתי מובנת.