תקציב הביטחון אינו נושא למחלוקת במערכות הבחירות לנשיאות ארה"ב, בין היתר משום שהצבא הוא אחד הנושאים הדו-מפלגתיים היחידים שנותרו. הן דונלד טראמפ והן קאמלה האריס מתחייבים לחזק אותו, אך לא פירטו – אם כי מסגרת הדיון כבר מעוצבת בגבעת הקפיטול והנשיא הבא יוכל לשאת ולתת עם הקונגרס על עיצוב מחדש של הפנטגון.
אקונומיסט מסביר, כי הכלי להחלטות כאלה הוא חוק ההסמכה לביטחון לאומי, הקובע את בסיס ההוצאות הצבאיות. כיום הוא עומד על 874 מיליארד דולר, והקונגרס דן כעת בבקשתו של ג'ו ביידן לאשר 884 מיליארד דולר לשנת הכספים 2025. השאלה העיקרית שתעמוד בפני הנשיא הבא תהיה בכמה להגדיל את ההוצאה. רוג'ר ויקר, ראש הסיעה הרפובליקנית בוועדת הכוחות המזוינים בסנאט, קורא להוציא 5% תוצר על ביטחון, לעומת 3% כיום. דמוקרטים רבים מתנגדים, אך מסכימים שביידן לא הגדיל די הצורך; הקונגרס אישר השנה 25 מיליארד דולר יותר ממה שביקש הבית הלבן.
קומץ מחוקקים רוצים קיצוץ, אבל הם חסרי השפעה והוויכוח האמיתי הוא בכמה להגדיל. יו"ר ועדת הכוחות המזוינים, הסנאטור הדמוקרטי ג'ק ריד, התנגד לחוק שאישרה הוועדה, משום שהוא מפר את מסגרות התקציב שאושרו בשיחות פיסקליות נפרדות. מייק רוג'רס, מקבילו הרפובליקני בבית הנבחרים, אמר שהתקציב שהציע ביידן אינו מספיק כדי לשקם את ההתרעה האמריקנית, אך השלים עימו בלית ברירה.
לאחר שיסתיים הוויכוח על 2025, יוכל הנשיא הבא להגיש הצעת פתיחה חדשה. ממשל טראמפ יצטרך להחליט האם לאמץ את ההעלאה הרוחבית שמציע ויקר, או להסתפק בהעלאה המתונה יותר של הקדנציה הראשונה. ממשל האריס יצטרך להחליט האם להמשיך במדיניותו של ביידן של קיצוצים לאחר התאמה למדד; כמו בנושאים אחרים, קשה לצפות את החלטותיו.
לדעת אקונומיסט, צבא ארה"ב שלאחר המלחמה הקרה – שנבנה למלחמות קצרות וחדות – אינו מתאים לאתגרים הנוכחיים: שימור ההרתעה במזרח התיכון, תמיכה באוקראינה במלחמת התשה, הסתגלות לדרכי לוחמה חדשות והצמיחה המואצת של הצבא הסיני.
הפלישה לאוקראינה חשפה את חוסר יכולתה של ארה"ב להאיץ את הייצור הצבאי. הנשיא הבא יצטרך להחליט גם על סדרי עדיפות: כמה להשקיע ברכש אל מול מו"פ? האם לייצר כמויות גדולות של נשקים פשוטים או מערכות יקרות ומתקדמות? אלו שרשרות ייצור זקוקות לגיוון כדי למנוע תלות ביריבים?
הנה עובדה פיסקלית אחת. ממשל ביידן ביקש השנה 166 מיליארד דולר לרכש, ירידה של 3 מיליארד דולר. הוא רוצה לקנות רק צוללת תקיפה אחת (5 מיליארד דולר) – פלטפורמה חיונית במקרה של מלחמה בטייוואן. הקונגרס העביר כספים כדי לקנות שתיים, והבית הלבן טען שהמשמעות היא עיכוב בפיתוח הדור הבא של מטוסי קרב. דרישותיו של הפנטגון אין-סופיות; מה שדרוש הוא עקביות אסטרטגית.
וישנו גם הנשק הגרעיני. סין רוצה להגיע בהקדם לשוויון עם ארה"ב ורוסיה, כמעט כל הסכמי הגרעין בין שתי אלו כבר פקעו ואין סיכוי ממשי להגבלת הנשק בעתיד הנראה לעין. הנשיא הבא יעמוד בפני שאלה קשה ויקרה: כיצד להתכונן למרוץ הגרעיני הבא. על-פי הערכת הקונגרס אשתקד, מודרניזציה של הארסנל הגרעיני תעלה 756 מיליארד דולר על פני עשור.
ביידן דיבר לאורך כהונתו על הגנת טייוואן, סיוע לאוקראינה וברית הדוקה עם ישראל. אבל הרטוריקה הזאת לא לוותה בהשקעות שאפתניות. הבחירות הקרובות יוכרעו על נושאים כמו כלכלה, הפלות והגירה – אבל לתוצאות תהיה השפעה ניכרת על כוחה הצבאי והכלכלי של ארה"ב.