הטיימס מסביר, כי רוב השחורים והלטינים נכללים בהגדרה של "מעמד העובדים" משום שאין להם תואר אקדמי. הללו נוטים להתמקד בכלכלה ובמצבם הפיננסי האישי – מה שיוצר לדמוקרטים בעיה בשנים של אינפלציה. לטראמפ יש יתרון ברור בנושא זה: למרות שרוב השחורים והלטינים מעדיפים את האריס, הם גם אומרים שטראמפ יעזור להם אישית. הם גם חסרי אמון ומאוכזבים מהפוליטיקה באופן כללי ולא מאמינים לשתי המפלגות. גם הפער המגדרי משמעותי. טראמפ נהנה מתמיכה גבוהה במיוחד בקרב גברים והאריס בקרב נשים, אך השחורות וההיספניות (במיוחד בעלות השכלה אקדמית) תומכות בה פחות מכפי שתמכו בביידן ב-2020. קמפיין האריס אומנם טוען שהנתונים שבידיו חיוביים יותר, אך הוא שם דגש בימים אלו על השחורים וההיספנים. במקביל, הדמוקרטים סבורים שיש להם הזדמנות להגדיל את התמיכה בפרברים ובקרב לבנים בעלי השכלה אקדמית, במיוחד נשים, אשר מסתייגים מטראמפ אך היסטורית היו ספקנים כלפי הדמוקרטים. השבועות האחרונים של קמפיינים מוקדשים בעיקר לשכנע את התומכים להצביע, אך קמפיין האריס מתכוון להמשיך ולנסות להעביר לצידו מצביעים הנוטים לימין. לא ברור עד כמה הם יגדילו את מספר התומכים הללו, אם כי האחרונים נוטים להצביע בשיעור גבוה – ומכאן חשיבותם. קמפיין טראמפ לוקח סיכון משלו בכך שהוא בונה על תמיכתם של מצביעים חדשים ומזדמנים, שהם פחות אמינים. שחורים והיספנים שלא הצביעו ב-2020 תומכים בו יותר מאשר מצביעים קבועים בקבוצות אלו. דמוקרטים רבים אומרים שהם מודאגים מאוד מכך שבוחרים מתוסכלים, שבעבר תמכו במפלגה, יישארו הפעם בבית – במיוחד במדינות המפתח. דוגמה נוספת היא שחורים והיספנים צעירים, שיש יותר סיכוי שיצביעו בעד טראמפ ומהווים את המקור העיקרי לגידול בתמיכה בו. האריס רשמה שיפור משמעותי בקרב הצעירים לעומת מצבו של ביידן, אך לא די בהם כדי לכסות על אובדן התמיכה בקרב קבוצות דמוגרפיות אחרות. בסופו של דבר, מה שעשוי להכריע יהיה שיעור ההצבעה: תומכיו החדשים של איזה מועמד יגיעו לקלפי במספרים גדולים יותר.