שר הכלכלה הגרמני, רוברט הייבק, התבטא באנדרסטייטמנט כאשר אמר לפני שבועיים, שהמצב הכלכלי בארצו "אינו משביע רצון". היה זה מיד לאחר שתחזית הצמיחה הרשמית לשנת 2024 הופחתה מ-0.3% ל-0.2%, וזאת לאחר צמיחה שלילית של 0.3% אשתקד – מה שאומר מיתון דו-שנתי ראשון מזה למעלה משני עשורים. המשק הגדול ביותר באירופה כמעט ולא התקדם מאז הקורונה, מציין אקונומיסט, והוא בפיגור אחרי המשקים העשירים הגדולים האחרים. גוש האירו ללא גרמניה אומנם התאושש בצורה נאה, אך זה כמו לדבר על ארה"ב בלי קליפורניה. המדינה שהייתה המנוע של הצמיחה האירופית הפכה לבלם שלה. קשה לדמיין צירוף נסיבות גרוע יותר מזה שבפניו ניצבת גרמניה מאז 2021. מחירי האנרגיה זינקו בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה; ההאטה בסין פגעה בייצוא; ויש לה הרבה בעיות תוצרת בית – בעיקר קואליציה בת שלוש מפלגות המתקשה לתפקד. התפוקה התעשייתית נתקלת בקשיים בשנים האחרונות; קשה במיוחד נפגעו ענפים עתירי אנרגיה כמו כימיקלים, מתכות ונייר, המהווים 16% מהתקופה אך צורכים 80% מהאנרגיה. חברות רבות צמצמו את התפוקה בשל התייקרות האנרגיה. מגמות משתנות בצריכה העולמית מהוות בעיה גדולה עוד יותר. בעשור הקודם מכרה גרמניה לסין מכוניות, כימיקלים ומכונות, וייבאה מוצרי צריכה, סוללות ורכיבים אלקטרוניים. כעת סין יכולה לייצר בעצמה את רוב מה שייבאה ובחלק מן המקרים הפכה למתחרה רצינית. עם זאת, ייתכן שהפסימיות מוגזמת. למרות שהתפוקה התעשייתית ירדה מאז 2020, הערך המוסף שלה נותר יציב. במקרים רבים הצליחו המפעלים לעבור לייצור בעל ערך מוסף ניכר, למרות שאיבדו נתחי שוק. ההכנסות הריאליות של משקי הבית עלו עם הירידה באינפלציה, ובסופו של דבר הן באות לידי ביטוי בצריכה. הרע ביותר בתחום האנרגיה גם הוא מאחור. רוב הפרשנים צופים עלייה בצמיחה; הממשלה מדברת על 1.1% ב-2025 ו-1.6% ב-2026, אם הצריכה אכן תתאושש. אולם, מדגיש אקונומיסט, גם אם זה יקרה – גרמניה אינה יכולה לברוח מהבעיות המבניות. התוצר הגרמני בסוף 2021 היה גבוה ב-1% בלבד מאשר ארבע שנים לפני כן, לעומת עלייה של 5% בגוש האירו ללא גרמניה ו-10% בארה"ב. הצלחתה של גרמניה בעשור שעבר שיקפה את יתרונותיה התחרותיים מול שאר אירופה, בעקבות רפורמות מקיפות בשוק העבודה שהפחיתו של כוחם של האיגודים. במקביל, צמיחה מהירה בדרום אירופה העלתה את המחירים בגוש האירו בכללותו. אלא שהפער הלך ונסגר עם הזמן. לאחר משבר החובות הלאומיים בראשית העשור שעבר, ביצעו הכלכלות החלשות רפורמות משלהן. בשנת 2015 החלו לגדול במהירות עלויות השכר בגרמניה, וב-2019 הצטמצם פער המחירים בינה לבין יתר הגוש. משבר האנרגיה הרחיב אותו שוב, ולראשונה מזה שני עשורים – אין לגרמניה יתרון בעלויות על פני שותפותיה. לצד ההתמודדות עם הפגיעה בתחרותיות, לגרמניה יש גם בעיה דמוגרפית, ממשיך אקונומיסט. בשנים האחרונות איזנה ההגירה הגבוהה את הזדקנות האוכלוסייה, אך מספרם של המהגרים ירד ונוצר מחסור בידיים עובדות. כוח העבודה צפוי לרדת ב-0.5% לשנה בחמש השנים הקרובות – הירידה החדה ביותר בכלכלות הגדולות. בלא שיפור משמעותי בתפוקה, הצמיחה צפויה להיות 0.7% בשנה בלבד – כמחצית מהשיעור לפני הקורונה. הגדלת ההוצאה הממשלתית יכולה לסייע, אבל החוק מגביל אותה: הגרעון הפדרלי המירבי הוא 0.35% תוצר. ההשקעות הציבוריות נטו ירדו מ-1% מהתוצר בתחילת שנות ה-1990 לאפס. אבל המגבלה אינה צפויה להשתנות לפני הבחירות בשנה הבאה. השורה התחתונה: הבעיות יימשכו בעתיד הנראה לעין.