שעות אחדות לאחר חיסולו של יחיא סינוואר, החלו ג'ו ביידן וצוותו לגבש ניסיון אחרון לרגיעה במזרח התיכון: הפסקת אש ועסקת חטופים בעזה, הפסקת ההתקפות בלבנון והכרזת ניצחון ישראלית שאולי תמנע פעולת תגמול נרחבת נגד אירן. ביידן וקאמלה האריס אמרו במפורש: "הגיע הזמן לסיים את המלחמה". אבל בנימין נתניהו הבהיר: "המלחמה לא הסתיימה".
אין כל ראיה לכך שנתניהו יקבל הפעם את עצתו של ביידן או ינצל את ההזדמנות להפוך את ההישג הצבאי להישג מדיני ארוך טווח, מדווח ניו-יורק טיימס. פקיד בכיר בבית הלבן אומר כי הממשל חושש שמא חיסוליהם של סינוואר וחסן נסראללה רק יחזקו את תפיסתו של נתניהו לפי צדק כאשר דחה בחודשים הקודמים את קריאותיה של ארה"ב להפסקת אש. אבל הפעם – יותר מתוך תקווה ותשישות מאשר על בסיס הוכחות – פקידים בוושינגטון אומרים שאולי הדברים יהיו שונים.
שר החוץ, אנתוני בלינקן, בילה את רוב יום חמישי שעבר (17.10.24) בשיחות טלפון עם עמיתיו בסעודיה וקטר. בביקורו בברלין הוא הכריז, יחד עם עמיתתו אנאבלה בירבוק, כי סינוואר היה מכשול להפסקת אש וכי מותו יכול להוביל לסיום העימות. ואילו הנשיא עמנואל מקרון קרא לסיום ההתקפות הישראליות בלבנון.
אחד הרעיונות הנדונים בהרחבה הוא הפוגה בלחימה (ולא הפסקת אש), אשר תאפשר לשחרר את 101 החטופים – אם כי המודיעין האמריקני סבור שלפחות שליש מהם כבר אינם בחיים. הסכם זה יהיה קשור לערובה כלשהי, שאנשי חמאס המחזיקים בחטופים יוכלו לשחררם בלי להפוך ליעד חיסול. אולי יהיו גם הבטחות לשיחות על הפסקת אש ממשית. סינוואר דחה הצעות דומות, אך בוושינגטון אומרים שיש תקווה – גם אם קלושה – שיורשו יסכים, במיוחד אם החלופה היא המשך החיסול השיטתי של מנהיגות חמאס.
השאלה כעת היא כיצד ינהג נתניהו בימים ובשבועות הקרובים, מציין הטיימס. בחודש אפריל הוא קיבל את עצתו של ביידן, להסתפק למעשה בהדיפת מתקפת הטילים האירנית הראשונה, והתגובה הישראלית הייתה סמלית. אבל כעת המצב שונה. אז המלחמה בעזה נראתה כהולכת ודועכת, ולא הייתה חזית שנייה בלבנון. כעת המצב הוא במובהק לטובת ישראל, וסביר להניח שראשי צה"ל וגופי המודיעין לא ירצו להפסיק את הלחץ, כאשר הם משקמים את המוניטין שלהם ומתקרבים להשגת היעדים.