פליטת פה של מארק צוקרברג חשפה את האמת: למשתמשים שוב אין שליטה על תכניהם ברשתות החברתיות. האלוגריתם של מטא השתפר עד כדי כך, שהוא מראה למשתמשים תכנים רבים שלא הועלו בידי מי שהם קשורים אליהם, ובעתיד הוא אף יציג תכנים שייווצרו בידי בינה מלאכותית – אמר.
אלו הן חדשות רעות, טוען ניו-יורק טיימס, אבל יש גם חדשות טובות: מערכת המשפט האמריקנית מתחילה להכיר בשינוי זה ולהטיל על ענקי הטכנולוגיה את האחריות להשלכות של האלוגריתמים שלהם. זהו שינוי משמעותי ואולי אף מהפכני, אשר יתגבר בשנים הקרובות.
בשנת 1996 הוכנס לחוק היושרה בתקשורת סעיף 230, שנועד להגן על חברות הטכנולוגיה מפני תביעות לשון הרע בגין פוסטים של משתמשים. היה בכך היגיון באותם ימים, כאשר המשתמשים נחשפו למי שהגדירו כ"חברים". מאחר שהם בחרו עם מי להיות בקשר, יכלו החברות לטעון שלא ניתן להאשים אותם אם דוד בוב העליב באינסטגרם את העוגה שלך.
אלא שמאז המצב הורע. לא כל מה שדוד בוב העלה היה מדויק, והרשתות העניקו עדיפות לתכנים מקוממים ופרובוקטיביים על פני מידע ניטראלי המבוסס על עובדות. למרות זאת, עורכי הדין של החברות המשיכו לטעון ובהצלחה, שאינן אחראיות לתכנים כאלה, ולא משנה כמה הם מטעים או מסוכנים. סעיף 230 הגן עליהן מן ההשלכות הקטלניות של קידום סמים, הטרדות מיניות, נשק בלתי חוקי וסחר בבני אדם. במקביל, חברות אלו הפכו להיות בעלות השווי הגבוה בעולם.
ואז הגיעה טיק-טוק. מאז ההצלחה העצומה של האלוגריתם "For You", הבוחר סרטונים עבור המשתמש הפסיבי, הרשתות גורמות יותר ויותר לצפות בתכנים שהן בוחרות, על חשבון אלו שהמשתמש באמת רוצה לראות. אבל, טוען הטיימס, אם הרשתות בוחרות מה נראה – אפשר גם להטיל עליהן את האחריות לתוצאות.