לאחר עשרות שנים של מלחמת צללים, ישראל תקפה לראשונה במישרין את אירן (26.10.24). אקונומיסט מציין, כי היא בחרה במטרות צבאיות טהורות – תגובה מוגבלת מבין אלו שעמדו לפניה, ולאחר שבנימין נתניהו דיבר על "הזדמנות היסטורית" להנחית על אירן מהלומה אסטרטגית בעקבות מתקפת הטילים ב-1 באוקטובר.
ישראל פגעה במערכות טילי הנ"מ S-300 ולא במתקני גרעין או במתקנים כלכליים חיוניים כגון תעשיית הנפט. הדבר מלמד, אומר אקונומיסט, כי לשם שינוי ישראל הביאה בחשבון את לחציה של ארה"ב. זה גם יכול לרמז שישראל מכשירה את הקרקע למהלומת המשך הרסנית בהרבה.
המפתח להבנת החלטתה של ישראל הוא הלו"ז הפוליטי האמריקני: עשרה ימים לפני הבחירות, יכלה ישראל לבחור לפגוע ביעדים צבאיים או להתעלם מאזהרותיו המפורשות של ג'ו ביידן מפני תקיפת מתקני אנרגיה ערב ההצבעה. מהלך שכזה היה פוגע בשיתוף פעולה עתידי עם ממשל קאמלה האריס, אם תיבחר. לעומת זאת, אם ייבחר דונלד טראמפ – שהביע תמיכה במתקפה ישראלית על מתקני הגרעין – אפשר יהיה לתקוף שוב.
עד כמה הייתה ההתקפה מוצלחת? לא ברור, משיב אקונומיסט. פקידים ישראלים אומרים שהושמדו רוב יכולות הנ"מ האירניות ולכן חיל-האוויר יכול לפעול כעת בחופשיות בשמי המדינה. אם זה נכון, אזי מתקפה ישראלית עתידית תוכל להיות הרבה יותר אינטנסיבית.
לפי מקורות ביטחוניים ישראלים, רוב היעדים הותקפו בטילי שיוט ששיגרו מטוסים הרחק מעבר לטווח הנ"מ האירני. מלאי הטילים הזה מוגבל ומתקפה נוספת תצריך מספר גדול של מטוסים אשר יירו מטווח קצר יותר – מה שיהיה אפשרי, אם אכן רוב הנ"מ האירני הושמד. יידרשו לאירן חודשים רבים לשקם את המערך, במיוחד כאשר רוסיה – הספקית שלה – זקוקה לאותן סוללות באוקראינה.
לאירן יש עדיין טילים וכטב"מים רבים היכולים לתקוף את ישראל בפעם השלישית, אך אקונומיסט צופה שהיא לא תיחפז. תגובה כזו עלולה להוביל כאמור למתקפה ישראלית עזה בהרבה, ומנהיגי אירן גם עוקבים בתשומת לב אחרי הבחירות בארה"ב.
הדאגה המרכזית של עלי חמינאי היא ליציבות משטרו, וכל קו בו יבחר כרוך בסיכונים. הייתה זו הפעם הראשונה מאז מלחמת אירן-עירק בשנות ה-1980, שתושבי טהרן הותקפו; הימנעות מתגובה תשדר חולשה, אבל לתגובה עלולות להיות תוצאות הרסניות. נכון לעכשיו, אירן מנסה להמעיט במשמעותה של המתקפה הישראלית, וקרוב לוודאי שתקח את הזמן בטרם תחליט האם וכיצד להגיב.
למתקפה יש השלכות פנימיות גם מבחינת נתניהו. לאחר שטיפח ציפיות, יריביו הפוליטיים כבר מאשימים אותו בהחמצת הזדמנות. נכון לעכשיו, הוא בחר להפגין סבלנות אסטרטגית, אך קרוב לוודאי שהוא יהיה פחות קשוב לאפשרות להפסקת אש בחזיתות לבנון ועזה. לכך יש להוסיף את לחצי הימין הקיצוני ואת פתיחת מושב החורף של הכנסת השבוע, ולכן קלושים הסיכויים לרגיעה בחזיתות אלו.
טיב המתקפה באירן מלמד, כי כאשר ארה"ב מוכנה להפעיל לחץ רציני על ישראל, היא עדיין יכולה להשפיע על מדיניותה. ישראל הסלימה שוב ושוב את המלחמות בעזה ולבנון, למרות לחציו של ממשל ביידן. הפעם היא פעלה בשיתוף פעולה מלא עימו ובשלב זה נמנעה ממה שעלול היה להביא לעימות איזורי ולזינוק במחירי הנפט. אבל עדיין קיימת סכנה שזוהי רק הקדמה למתקפה רצינית יותר, מסיים אקונומיסט.