אפשר לחשוב על סיבות משכנעות מדוע עיתונים עצמאיים לא יתמכו במועמדים לנשיאות. אבל היריות ברגליהם של וושינגטון פוסט ולוס אנג'לס טיימס אינן נמנות עליהן, אלא מהוות עוד זריקת עידוד לסמכותנות. כך טוענת ננסי גיבס, מנהלת המרכז לתקשורת ומדיניות ציבורית באוניברסיטת הרווארד ולשעבר העורכת הראשית של השבועון טיים, במאמר בניו-יורק טיימס, בעקבות החלטת בעליהם של שני העיתונים שלא לתמוך בקאמלה האריס. ההחלטה הובילה את דונלד טראמפ לטעון, שאפילו חבריה של האריס בקליפורניה אינם תומכים בה. היא גרמה לעורכת המאמרים של לוס אנג'לס טיימס, מריאל גראזה, להתפטר; אחרים הלכו בעקבותיה. מאמר התמיכה של הפוסט בהאריס כבר היה מוכן, ונבלם בידי הבעלים ג'ף בזוס. אבל היה זה המו"ל, ויליאם לואיס, עליו הוטל להסביר שמדובר בחזרה לשורשיו של העיתון; עורך המאמרים, דייוויד שיפלי, אמר שזוהי הדרך לאפשר לבוחרים לגבש בעצמם את דעתם. הבעיה היא – מגיבה גיבס – שקוראי שני העיתונים יתקשו לדעת במי לתת אמון. שני העיתונים נמצאים בבעלות מיליארדרים; בעלי הטיימס הוא פטריק סון-שיאונג, והדמיון הזה מטריד. המוטו של הפוסט, "דמוקרטיה מתה בחשיכה", נראה כעת כמו כיתוב על מצבה. הקוראים יסברו שההחלטה נועדה להגן על האינטרסים המסחריים של בזוס, המשתרעים על פני הסחר, הצבא והבינה המלאכותית. כיצד יוכלו הקוראים לסמוך על הדיווחים (המצוינים) של הפוסט בתחומים אלה? לא עזרה העובדה שביום בו התפרסמה ההחלטה, טראמפ בירך בטקסס מנהלים מחברת החלל Blue Origin של בזוס. ניתן היה להגן ואפילו לקדם בברכה את ההחלטה להימנע מתמיכה במועמד כלשהו, אם היא הייתה מתקבלת אחרת ולפני שלוש שנים – טוענת גיבס. תמיכתם של עיתונים משפיעה רק לעיתים רחוקות ומבלבלת לעיתים קרובות. לרוב ההחלטה היא של המו"ל או הבעלים, ולרוב מתבשלת במועצת המערכת הפועלת בנפרד ממחלקת החדשות. מעטים מחוץ לענף יודעים זאת והקוראים סבורים בטעות שזוהי בחירה של הארגון כולו. דמוקרטיות זקוקות לתמיכת האזרחים במוסדותיהן, והעיתונות היא בין החשובים שבהם. כאשר אמריקנים נשאלים מדוע איבדו אמון בתקשורת, הם מתייחסים לרוב להטיות ולאג'נדות שהם רואים בסיקור, וקל לראות כיצד תמיכה במועמד מחמירה את הבעיה. אין כיום מחסור במאמרי דעה, והקוראים בקושי ירגישו בהעדרה של תמיכת המערכת חסרת הפנים. ייתכן שפחות תמיכות במועמדים יהיו צעד לקראת השבת האמון בהוגנות ובייעוד הציבורי של כלי התקשורת המובילים. זה לא מה שקורה כעת, מדגישה גיבס. זה לא ששני העיתונים פיתחו לפתע אלרגיה להבעת תמיכה. הפוסט הודיע על תמיכתו במועמדת הדמוקרטית לסנאט במרילנד, אנג'לה אלסוברוקס; הטיימס תומך באדם שיף הדמוקרטי במרוץ לסנאט בקליפורניה. הטענות נגד תמיכה במועמדים נשמעות שנים. הודעה על שינוי פתאומי במדיניות כל כך קרוב לבחירות, מלמדת על פחדנות יותר מאשר על אמונה, ולא משנה כמה התנצלויות מלוות אותה. גיבס אומרת שיש לה כבוד ואהדה עצומים לעיתונאים הנאלצים יותר ויותר להילחם, דווקא כאשר הצורך בהם הוא הגדול ביותר. המודל העסקי מתפורר, הרשתות החברתיות נוגסות, התחרות על תשומת הלב מתמדת, הסיכונים לא יכולים להיות גבוהים יותר. מיליארדרים כמו בזוס שפכו מיליוני דולרים כדי שעיתונאים יוכלו לבצע את מלאכתם החיונית: לדווח על המתרחש. זה אינו הזמן לנטוש אותם. מגיעים להם טוב יותר, וכך גם לאמריקנים – מסיימת גיבס.