גם אם קאמלה האריס תנצח, הדמוקרטים ציפו לקמפיין הרבה יותר קל. בבחירות האמצע לפני שנתיים נראה היה שדונלד טראמפ גמור. אבל בפועל, גם אירועי 6 בינואר, גם כתבי האישום נגדו, גם פסקי הדין נגדו, גם ביטול ההגנה החוקתית להפעלות בידי השופטים שהוא מינה – לא חיסלו את מועמדותו. מי שנפל היה דווקא הנשיא המכהן, ג'ו ביידן. כיצד זה קרה? התשובה הפשוטה ביותר, עונה ניו-יורק טיימס, היא האווירה הפוליטית בארה"ב. ביידן נהנה מתמיכה של 40% בלבד ורק 28% מהאמריקנים אומרים שהמדינה נמצאת בכיוון הנכון. אף מפלגה לא נותרה בבית הלבן עם מספרים כאלה. יתרה מזאת: לראשונה מזה עשרות שנים, הרפובליקנים הגיעו לשוויון ואולי אף ליתרון בהיקף ההזדהות איתם. הם נהנים מהובלה ברוב הנושאים המרכזיים, למעט דמוקרטיה והפלות. האתגר שבפני הדמוקרטים הוא חלק ממגמה רחבה יותר בעולם המפותח: המפלגות השליטות איבדו מכוחן ואף הובסו בבריטניה, גרמניה, איטליה ויפן; צרפת וקנדה עשויות להצטרף לרשימה; טראמפ עצמו הפסיד לפני ארבע שנים. הפרטים שונים, אך יש מכנה משותף: הקורונה ותוצאותיה. המחירים זינקו לאחר המגיפה והבוחרים כועסים; הם מאשימים את המפלגה השלטת, שלעיתים ממילא לא היה פופולרית במיוחד. התוצאה הייתה כרסום באמון בעובדי המדינה, באליטות הליברליות ובתקשורת. בניגוד למפלגות שליטות אחרות, לדמוקרטים יש יתרון בדמותו של טראמפ וייתכן שיחד עם ההפלות – די יהיה בכך כדי להותירם בשלטון; זה בדיוק מה שקרה בבחירות האמצע. אבל גם אם האריס תנצח, לא יהיה זה בהכרח נצחונם של הפרוגרסיבים – מדגיש הטיימס. הדמוקרטים מצויים במגננה בנושאים המרכזיים ונעו ימינה בנוגע להגירה, אנרגיה ופשיעה. ייתכן שתקופה ארוכה של התחזקות הליברליזם הולכת ומסתיימת. מאז 2008 שלטו הדמוקרטים והליברליזם בפוליטיקה האמריקנית. הם זכו במניין הקולות בארבע מערכות בחירות רצופות לנשיאות, והעבירו שורה של חוקים שהעמיקו את מעורבות הממשלה. הליברליזם התחזק גם הוא, עם תנועות עממיות כמו #MeToo ו-Black Lives .Matter נצחונו של טראמפ ב-2016 לא בלם מגמה זו אלא רק חיזק אותה, שכן מיליונים ראו בו גזען, סקסיסט וסכנה לדמוקרטיה. התוצאה הייתה גל של אקטיביזם פרוגרסיבי בנושאי גזע ומגדר.