השיטות של טראמפ עשויות להיות יעילות גם בנושא טייוואן, ממשיך סינגלטון. מטרתו של שי היא להשתלט על האי, בכוח במידת הצורך. אבל טראמפ מאיים במכסים של 200% אם סין תעשה זאת. החששות הסיניים מפני שובו של טראמפ כבר ניכרים: לעומת הטון התוקפני של ימי ביידן, מאז הבחירות הטון השתנה לקריאות לדו-קיום בשלום ועידן חדש של שיתוף פעולה. ארה"ב חייבת לבנות על התנופה הנוכחית, במיוחד בתחרות עתירת הסיכונים על טכנולוגיות חיוניות כמו מוליכים למחצה, בינה מלאכותית, מכוניות אוטונומיות ומחשוב קוונטים. אם סין תוביל בתחומים אלו, העוצמה העולמית תיטה לכיוונה תוך פגיעה בביטחון הלאומי האמריקני. טראמפ אותת שיטיל מכסים, פיקוח ועיצומים על ענפים אלו. הוא עשוי גם להדק את הפיקוח על השקעות אמריקניות בסין, צעד הנהנה מתמיכה דו-מפלגתית ושיפגע גם ביכולת הצבאית הסינית. גם בידי שי יש כלים בהם יוכל להשתמש, אך כמעט כולם מסוכנים. הוא יוכל לעורר את המשק על-ידי הורדת ריבית, הקלות מס או סובסידיות. אולם, אלה הם צעדים קצרי טווח שיחמירו את הבעיות ארוכות הטווח בכך שיכבידו עוד יותר את נטל החוב, המוערך כיום בקרוב לפי שלושה מהתוצר. סין תוכל להטיל מכסים משלה, אך התוצאה תהיה מלחמת סחר וטראמפ הראה שהוא מוכן לספוג נזק פוליטי מיידי לטובת רווחים אסטרטגיים. שי יוכל למנוע מחברות אמריקניות את הגישה לשוק הסיני, אך הדבר רק ירתיע עוד יותר משקיעים זרים שממילא מודאגים מהמצב בארצו. מניעת ייצוא של מחצבים חיוניים לענף ההיי-טק תוביל לתגובה בדמות הגברת המאמצים האמריקניים למצוא מקורות חילופיים. פיחות במטבע יוזיל את הייצוא הסיני ויקל את נזקי המכסים, אך הוא יאיץ את בריחת ההון ויפגע ביחסים עם שותפות סחר אחרות. כמוצא אחרון עלול שי להסלים את המתח סביב טייוואן או בים סין הדרומי, אך בכך יסתכן בהגברת הנוכחות הצבאית האמריקנית באיזור. כדי לנצל במלואן את חולשותיה של סין ולהבטיח יתרונות אמריקניים מאריכי ימים, ממשל טראמפ חייב להבין את ההזדמנות ההיסטורית הניצבת בפניו, סבור סינגלטון. הסביבה הבינלאומית כיום דומה לזו של שלהי המלחמה הקרה, כאשר רונלד רייגן התעמת עם בריה"מ והוביל לנפילתה. אין זה אומר שארה"ב צריכה לנסות להביא לחילופי שלטון בסין; היא כן צריכה לשאוף ליותר מאשר דו-קיום. עליה לנצל בביטחון את העוצמה הכלכלית והמוסרית של הדמוקרטיה, עד שמנהיגי סין ואזרחיה ישתכנעו שהשיטה שלהם אינה בת-קיימא ויאמצו נתיב חופשי יותר ועוין פחות. כדי להשיג זאת, יש צורך בגישה רחבה יותר של שלום דרך כוח, המשלבת תחייה פנימית בארה"ב, הוצאה מוגברת לביטחון, דינמיקה יזמית ושימוש ברשת הבריתות שיצר ביידן ברחבי אסיה ואירופה. הממשל הנכנס חייב להבין שזהו חלק חיוני בפאזל, ולהבטיח שגישת "אמריקה תחילה" שלו תתמקד בהעלאת ההוצאה הביטחונית של בעלות הברית ולא בהטלת ספק סביב מחויבותה של ארה"ב להסכמי ההגנה ההדדית. זוהי הדרך לנצח בתחרות עם סין.