כפי שכבר צוין, דונלד טראמפ מבקש להעביר את המינויים הבכירים ביותר בממשלו ללא אישור הסנאט – מהלך חסר תקדים בתולדות ארה"ב, כחלק מרצונו הברור להיות הנשיא החזק ביותר אי-פעם. החוקה קובעת שיש צורך באישור שכזה לשורה ארוכה של תפקידים (כיום – 1,100 במניין), לאחר שימוע פומבי בוועדה הרלוונטית (העשוי להיות ממושך) והצבעה במליאת הסנאט. למרות שהרפובליקנים זכו ברוב של 53 מבין 100 הסנאטורים, ולמרות שבמקרה של תיקו יכריע סגן הנשיא המיועד, ג"ד ואנס, לטובת הממשל – טראמפ עדיין חושש מהתנגדות לכמה מן המינויים הבעייתיים יותר, וגם רוצה הליך מהיר ככל האפשר.
טראמפ מבקש לנצל את הסעיף בחוקה הקובע, כי הנשיא יכול לבצע כל מינוי (כולל שרים, שופטים פדרליים, קצינים בכירים ושגרירים) ללא אישור הסנאט כאשר הבית בפגרה. נשיאים קודמים עשו גם הם שימוש באפשרות זו: ביל קלינטון מינה כך 139 איש, ג'ורג' בוש הבן עלה ל-171 – אך איש מהם לא עשה זאת במינויים הבכירים של דרג הקבינט והמקביל לו.
ברק אובמה השתמש בהליך זה 32 פעמים, עד שבית המשפט העליון קבע ב-2014, כי רק פגרה בת עשרה ימים ומעלה תיחשב ככזו לצורך מינויים בלא אישור. התוצאה היא, שבימים בהם הסנאט אינו מנהל בפועל דיונים, סנאטור אחד נכנס לאולם, מודיע על פתיחת הדיון וסוגר אותו – כדי שפורמלית ייחשב כאילו אין המדובר בפגרה.
כדי להוציא את הסנאט לפגרה שתאפשר לעקוף אותו, יש צורך להעלות הצעה להצבעה ולאשר אותה ברוב רגיל. האיש שבידיו הכוח המעשי לפעול הוא מנהיג הרוב – מי שמשמש בפועל כמנהל ענייני הסנאט. בשבוע שעבר בחרו הרפובליקנים את מי שיעמוד בראש סיעתם החל ב-3 בינואר, וטראמפ דרש משלושת המועמדים להסכים מראש לפגרת מינויים. מקורבו ריק סקוט, שנענה לדרישה, לא נבחר; ראש הסיעה יהיה ג'ון ת'ון, הנחשב למתון יותר.
ת'ון אמר כי אינו שולל את האפשרות לפגרת מינויים, אך הוסיף שיעדיף להגיע להסכמות עם הדמוקרטים שיאפשרו את ההליך הרגיל – בלא עיכובים מיותרים. לפני שמונה שנים עיכבו הדמוקרטים במשך מספר חודשים כמה מן המינויים של טראמפ, כולל של סטיב מנחין לתפקיד שר האוצר. בכל מקרה, פגרת מינויים תצריך כאמור את אישור מליאת הסנאט – ולא בטוח שכל הרפובליקנים יתייצבו כאיש אחד מאחורי מהלך שישלול מהם את אחד מתפקידיהם החשובים ביותר.